ששת המכשולים ליוגה לפי ה"האתה יוגה פרדיפיקה"
אכילת יתר, מאמץ יתר, פטפטנות, דבקות בחוקים, הימצאות בחברת "אנשים רגילים" וחוסר יציבות (של ההכרה) הם ששת הגורמים המשמידים את היוגה.
לפי ההאתה יוגה פרדיפיקה ישנם שישה גורמים עיקריים המונעים את התרחשות היוגה, או האיחוד. בהאתה יוגה איחוד משמעו איחוד שני הכוחות האנרגתיים בגוף. האנרגיה ה"פרנית" והאנרגיה המנטלית זורמות ב"נאדים" (תעלות האנרגיה) :ה"אידה" וה"פינגלה". בדרך כלל, שני כוחות אלה לא פועלים בו זמנית, או שהכוח המנטלי שליט או שהאנרגיה החיונית שולטת. האתה יוגה היא תהליך האיזון זרימת שני הכוחות המתחלפים בכדי ליצור שיווי משקל פיזי ומנטלי וכדי לעורר את ה"ש'וש'ומנה" וה"קונדליני". כל זרמי היוגה מאחדים את שתי האנרגיות האלה ומנתבים אותם דרך הנאדי השלישית, ה"ש'וש'ומנה". שלושת הנדים – אידה, פינגלה, וש'וש'ומנה – מסתיימות ב"אגיאנה" צ'קרה, המרכז הנפשי הממוקם באזור המודולה אובלגטה (המוח המוארך) ויותרת המוח. דרך תרגול היוגה, אידה הפינגלה מאוזנות, הש'וש'ומנה הופכת פעילה ואגינה צ'קרה "מתעוררת".
אידה מקושרת עם הנחיר השמאלי והאונה הימנית של המוח. פינגלה קשורה לנחיר הימני ולאונה השמאלית של המוח. באותה דרך שהאונה הימנית שולטת על הצד השמאלי של הגוף, ברמה הפרנית אידה שולטת גם כן בתפקודים של הצד השמאלי. באותו אופן פינגלה והאונה השמאלית שלוטות בצדו הימני של הגוף. בדיוק כפי שאונות המוח והנחיריים מתחלפים בתפקודיהם במחזורים של תשעים דקות, כך גם אידה ופינגלה.
אידה והאונה הימנית מפעילות מצב מודעות מופנם: יכולות אומנותיות, יצירתיות, ומוזיקליות ויכולת להתמצאות בחלל. ומהצד השני, פינגלה והאונה השמאלית מחצינות את המודעות. גישתך הופכת לוגית, עקבית, מתמטית ואנליטית. אידה שולטת בפעילות התת הכרתית, כאשר פינגלה אחראית לתפקודים המודעים והדינמיים.
כששני הכוחות האל המאוזנים ופועלים בו-זמנית, אז שני הנחרים פעילים. זה מצביע על כך שה"ש'וש'ומנה" מתפקדת. בדרך כלל זה מתרחש בין דקה לארבע דקות במהלך כל מחזור של תשעים דקות.
המטרה של תרגול ההאתה יוגה הוא להגדיל את הזרימה ומשך הזמן של הש'וש'ומנה ואת פרק הזמן שבו פועלים שני הנחירים בו זמנית כך שיווצר איזון בתפקודים הפיזיולוגיים והמנטליים. כשהגוף וההכרה אינם מתפקדים בצורה הרמונית, מתרחש פירוד בין המקצביים הפיזיולוגיים והמנטליים, שבצורה בלתי נמנעת מוביל למחלה.
כשהסאדאקה נמצא בתהליך האיחוד של שתי ההפכים ,האידה והפינגלה, הוא חייב להימנע מכל פעילות המבזבזת אנרגיה והמפריעה להכרה. מכשול עיקרי ליוגה (לאיחוד) הוא: אכילת יתר. כשהגוף עמוס באוכל, הוא נעשה איטי ועצל וההכרה הופכת קהה ועמומה. במשך הזמן רעלים הולכים ומצטברים בגוף, "חוטפים" עצירות וכל המערכת פיזית \ מנטלית הופכת תקועה. עם הגוף רעיל ורדום, איך אפשר לצפות שנתקדם בסאדאנה (התרגול הרוחני) ? כל סאדאנה שנעשה תפעל בצורה מרפאה ומטהרת, אז מה שיקרה זה שרק נבזבז זמן על הרחקת הרעלים והמחלות. מכל מקום, אם נימנע מאכילת יתר והשלכותיה, אז הסאדאנה שאנו עושים תעזור לנו להתקדם מהר יותר.
סוואמי שיווננדה מרישיקש ורבים אחרים אמרו שהקיבה אמורה להיות מלאה עד חציה באוכל, רבע אחד במים וברבע הנותר באוויר.
העצה הבאה היא שהאתה יוגי הימנע ממאמץ יתר והתשה של הגוף וההכרה. עבודה פיזית קשה ועבודה מנטלית נמרצת גובים מחיר יקר מהמערכת האנרגתית ויכולים בהמשך להוביל לחוסר איזון בין שתי האנרגיות. על האתה יוגי לשמור ולבנות את מאגרי האנרגיה שלו עבור מטרות רוחנית ואליו להימנע מבזבוזם בביצוע כל מעשי גבורה בלתי נחוצים, פיזיים או מנטליים.
יורת מידי דיבורים מפזרים את האנרגיה ומבזבזים זמן שעדיף אם נשקיע אותו בהערת המודעות הפנימית. רכלנות עם אנשים בעלי מוסר נמוך, מודעות שפלה ותשוקות חושיות אינן יכולות "להעיר" את נשמתנו, להפך, תנודותיהן השליליות עשויות להשפיע עלינו. מצבים חברתיים ושיחות בלתי ענייניות ללא ספק מסיחות את ההכרה מהסאדאנה.
למרות ש"סוואטמארמה" מייעצת שהסאדקה לא יידבק בחוקים וציווים נוקשים, יש למלא אחר הוראות המורה. בכל הנוגע לטקסים חברתיים ותיאוריות דתיות, אין זה נחוץ לשמור עליהם למטרת התקדמות רוחנית. סאדאנה אינה תלויה במוסר חברתי והשפעותיה גם לא מקודמות ע"י תרגולים דתיים. דבקות לחוקים הופכת את האדם ל"צר מוחין". יוגה מכוונת להרחבת המודעות, ולא להגבלתה. ליוגי אמור להיות ראש פתוח וחופשי.
אם אנחנו רגילים להתרחץ כל בבוקר לפני התרגול במים קרים, ויום אחד לא יהיו מים, אל לנו להיות מוטרדים. נעשה מקלחת כשיהיו מים. הכרתנו אמורה להיות גמישה ועלינו להיות מסוגלים להתאים את עצמנו לנסיבות.
חוסר יציבות משמעו חוסר איזון בחילוף החומרים בגוף, אי יכולת להחזיק התנוחה לפרק זמן, והכרה "גלית". ברור שאי אפשר ל"השיג" יוגה בתנאים כאלה. כשישנו חוסר איזון פיזי, מנטלי, רגשי, או נפשי, האנרגיה מופרעת, אך עם היא מתועלת הצורה נאותה, כל המערכות הגופניות מתייצבות, והיציבות הפיזית והמנטלית מתפתחת בצורה אוטומטית. חוסר יציבות משמעו גם כוח רצון "גלי". יום אחד אנחנו קמים בשלוש לפנות בוקר ולמחרת אנחנו ישנים עד שבע כי אנחנו מתעצלים. כשיש חוסר עקביות וחוסר קביעות באורח החיים בהמשך יופיע מיד חוסר איזון בגוף. הכרה שקטה וגוף יציב מקדמים את היוגה.
אם אנחנו יכולים לחיות בבידוד כפי בפתגם הקודם, באופן טבעי ימנעו כל המכשולים שהוזכרו. מכל מקום, אם איננו יכולים לחיות במקום כזה, אלינו לנסות לפתח את ההרגל להימנעות מכל פעילות שאינה מביאה תועלת, גוזלת זמן, ומחלישה אנרגתית, ולתעל את כל רצוננו ופעילותנו להרפתקה הרוחנית.
פרט למכשולים אלה, ה"טנטרהראג'ה טנטרה" מזכירה ש: ששת המכשולים ליוגה הם קאמה (תשוקה מינית), קרוד (כעס), לוב (חמדנות), מוהה (צמידות), אבימאנה (גאווה), מהד (בערות). ששת המכשולים המתוארים בהאתה יוגה ובטנטרה שזורים ומחוברים פנימית. אלו של הטנטרה בעלי תחום רחב יותר וממקדים את המכשולים למעשה לגישות מנטליות.
