אשטנגה יוגה - גלעד ומירי חרובי

אז מהי יוגה, היום?  2014? דת או לא דת? התעמלות חכמה עם שם יפה, או שיטה גאונית שמצליחה  להצדיק את קיומה בצורה שלא ברור איך היא עובדת, אבל היא כן?
מה שצריך לאתגר אותנו אינטלקטואלית הוא לאו-דווקא המקור ההיסטורי המדוייק של האסאנות ומי המציא אותם, אלא  "למלא את החסר" בכמה "חורים הסטוריים שחורים" שעד עתה לא חקרו אותם די-הצורך, או שלא מצאו לנכון לחקור אותם, או שהתעלמו מהם בכוונה…כן, בכוונה. אנחנו חייבים למלא את המקומות האלה כדי להבין  מה זה בעצם לתרגל יוגה, ובמיוחד- לתרגל אסאנות של יוגה, בעידן המודרני.
מה שמתברר כיום הוא שהאסאנות, שעד היום נחשבו או "הוכתבו" כמסורתיות, קלאסיות, עתיקות יומין-  הן למעשה תלכיד שמתגבש ומשתנה כל העת, של תרגולים המגיעים מתרבויות רבות ושונות. כן, שונות. מיבשות שונות. מחד גיסא, זה משמיט את הקרקע מתחת להרבה אמונות ומאמינים, ומאידך גיסא- זה מפיץ אור, מפחית בורות, מעודד לימוד ומגביר אמינות.

חלק מהאסאנות מגיעות ממקורות עתיקים – כמו אמנויות הלחימה ומסורות ההאבקות ההודיות העתיקות, אך הם מגיעות ל-יוגה רק בהקשרים מאוד ייחודיים, וזו דוגמא ליצירתיות ויכולת ההטמעה והקבלה הקיימת בתרבות ההודית.  אך גם אין ספק שחלק חשוב ממה שנקרא היום "אסאנות יוגה"- למרות שמותיהן הסנסקריטיים – מגיעות מיבשות ותרבויות אחרות, שאינן יוגיות במקורן- אם כי חלק מהן מוצאן בתרגולים גופניים מקודשים של אותן תרבויות, ממש כמו מקורן של אסאנות היוגה ה-"הודיות" (שיהיה ברור, בזמן שהתגבשו אסאנות היוגה ה-"הודיות", לא היה דבר כזה שנקרא הודו"  עדיין).  מה שברור הוא, שאי אפשר להכליל ולהצמיד את כלל האסאנות המוכרות לנו כיום – למקור הודי כלשהו. זה לא טוב או רע, זה פשוט כך.

יש נטייה וגם אפשרות לקרוא כמעט לכל דבר יוגה כיום: דוגה, צחוגה, שאמאניזם, בודהיזם, אהבה, סקס מקודש או אחר, טקסים דתיים- הכל זה היום יוגה.
המחקר האקדמי הגביל את עצמו זמן רב לפטאנג'אלי והסוטרה, והתעלם- ממש כך-  מה-יוגה פראקטית, תרגולית, האת'הא יוגה. כיום זה כן נחקר- ואסכולות היוגה המודרניות נחקרות גם הן.

אז בואו ניפגש! נלמד, נתרגל, נשוחח, נתפתח, נשתנה. נחקור! מי שרוצה, מוזמן להאמין. מי שלא, מוזמן לדעת. ניתן כבוד למסורות השונות, שגרמו לנו לצאת לדרך, ונפתח את מה שיהיה אולי המסורות הבאות. כך הכל  התחיל, לא?  אתם מוזמנים!