פראניאמה – מדע הנשימה היוגי- מטרות ויעדים

המאמר הוא תרגום ותוספות מתוך "אנטומיה ופיסיולוגיה של היוגה" מאת: מ.מ.גור.

 כל פעילות הדורשת ריכוז מלא של הכרתנו תשלוט גם בנשימה שעשויה אפילו להיעצר לפרק זמן.

כשמשחילים חוט דרך קוף של מחט, הנשימה "נעצרת" למספר שניות.
זה מראה בבירור שישנה קורולציה בין ההכרה והנשימה, הפעילות הפרנית.
במקרה שתואר, אנחנו חווים לעיתים שגם התהליך המחשבתי עוצר "לפרק זמן"…כשההכרה עסוקה ומרוכזת . חוויה מוכרת לכולנו היא כשאנחנו כועסים או מעורערים רגשית, נשימתנו משתנה בקצב, עומק, ובכל תפקודיה. הרגשות והפעילות המנטלית קשורים למערכת העצבים ודרכה הן משפיעים ומשנים את הנשימה. זה אומר שאם אנחנו מנסים לתמרן את הנשימה באופן יזום אנחנו מאתגרים את כוח החיים (פראנה) שקשור בקשר עמוק עם ההכרה, הפעילות העצבית ולכן גם עם הרגשות.
פראניאמה מכוונת בבסיסה לשליטה בהכרה.
כשההכרה יציבה, אף תהליך מחשבתי או הפרעות רגשיות, אפשרי…
ולכן, ע"י שליטה בהכרה נוכל לשלוט ברגשות השונים וכתוצאה מזה ב-מזג, מצבי הרוח, תשוקות ובדחפיה של ההכרה.
כל זמן שהנשימה ממשיכה והאוויר נכנס ויוצא מהגוף, ההכרה נשארת בלתי יציבה.
כשהנשימה "נעצרת", גם פעילות ההכרה נשלטת והופכת יציבה, וכך מגיע היוגי למצב בו ה"ווריטי" ב"צ'יטה" הופכים חסרי תנועה לחלוטין. לכן על האדם לבקר ולשלוט בנשימה.
ע"י תרגול פאניאמה, מתחזקת ומתעצמת היכולת ל"תפוס" "לדעת" את ה"מציאות". ע"י תרגול פרנייהמה זוכה ההכרה לתרגול והופכת כשירה לתהליך המדיטטיבי.
"טאטא קשאיתה פרקאש וארנם, דארנסאוצ'ה יוגאטה מאנישא" (י.ס 53 – 52 | | )
מאחר שההכרה הופכת יציבה ושלווה לאחר תרגול פראניאמה, היא נעשית מתאימה וכשירה להתרכז במושא אחד (בכל פעם).
"מיקוד נקודתי" שכזה "אקה גראטה", הוא דרישה מקדימה למדיטציה.
עם תרגול הפראניאמה מטוהרים גם ה"נאדים" השונים. זה ידוע כ"נאדי שודהאנה".
הנאדים לפי היוגה, הם המעברים או התעלות להעברת תשדורת עצבית, "פראנית", וגם עבור פעילות מחזור הדם או פעילות לימפאתית ואפילו זרימת אוויר.
ה"נאדי החשוב ביותר הנפתח לאחר תרגול (ארוך….?) בפרנייהמה הוא ה"שו'שו'מנה".
פראניאמה מסלקת גם את כל סוגי הרעל, "מאלה", מהגוף וההכרה.
"מאלה" לפי היוגה היא הגורם הרעיל הגורם לחוסר איזון בגוף ובהכרה ע"י הפרעה או חסימה בתפקודם ולתפקודם התקין של הנאדים.
פסיכולוגים הראו שסוג אישיות מסוים מקביל לדפוס נשימה אופייני. ניסוים הראו שמצבי עוררות מינית, ריכוז, משימות מנטליות, הפרעות רגשיות ודפוסי התנהגות משפיעים ומעצבים את דפוסי הנשימה.
במהלך הפראניאמה הנשימה הופכת במודע לאחידה, קצבית ועמוקה, וכל זה מוביל את ההכרה למצב רגיעה ניכר לעין, לשלווה, איזון, ותחושת רווחה כללית.
במצב הזה המודעות – אגו, המהווה את מושבם של האינסטינקטים והתשוקות, אינם יכולים להפריע להכרה כמו במצב רגיל. כשהאגו נשלט, גם הדפוס ההתנהגותי יכול להשתנות. לכן תרגול הפרנייהמה תורם לשינוי כולל באישיות.
זה עוזר לאדם לשלוט בנטיותיו ה"לא יוגיות", באינסטינקטים והדחפים העולים בהכרתו (יוגה צ'יטה ווריטי נירודהה). זה מוביל אותו לשלבים הבאים כמו: "פרהטייר(ה) ו"דיאן(ה)".
אנחנו יכולים לצפות בשינויים כאלה באדם המתרגל ברצינות פרנייהמה לאורך זמן.
בשנים האחרונות עודו המדענים ב"תפקיד" שיש לנפש בכל הקשור למה שנקרא מחלות סומטיות והשם: מחלות פסיכוסומטיות ניתן לאותן מחלות שבהן הגורם אינו הדלקת אלא ההפרעה או הלחץ הנפשי שגרם לה.
היוגה טוענת לריפוי כל המחלות האלו, אם יבוצע תרגול פראניאמה נאות.
אך ניתנת גם אזהרה, שאם מתרגלים פראניאמה בצורה בלתי נבונה, מחלות רבות עשויות לעלות, מחלות כמו: אסטמה, שיהוקים מתמשכים, כאבי ראש, אוזניים עיניים, ועוד. כל זה נראה מתקבל על הדעת מכיוון שהנשימה קשורה למערכת העצבים האוטונומית (ans) וזו קשורה מצד שני לתגובות רגשיות ומנטליות.
ע"י תרגול פרנייהמה נבון משיג האדם בריאות "בריאה", הכרה שלווה ויציבה, וגוף חלק וחטוב…( י.ס | | 18 – 16 ).