למי שייכת ה-יוגה?

גלעד חרובי תרגם מאמר קצר של דיפאק צ'ופרה, שפורסם ב-"ניו יורק טיימס", בתאריך 1 בדצמבר 2010.
המאמר הזה הוא תגובה למאמר של פול וויטלו, אשר פורסם גם הוא ב- "ניו יורק טיימס", בתאריך 29 בנובמבר 2010.

"כאשר שמי הופיע במאמר של ה"ניו יורק טיימס" (29 בנובמבר, ג.ח.) היתה לי תחושה של תחייה מחדש או לפחות התנערות מאובקת משהו, כי העיתונים נוהגים לשמור "חדרי מתים" (במקור) של גזירים (שאינטרנט החליף אותם, לרוב).

ה-"קרן ההינדית האמריקאית" עדיין מריצה בטירוף את "המותג" (יוגה, ג.ח.) כשם שעשתה גם לפני שנה-שנתיים, ותביעתה (להכרה במקור ההינדואיסטי של מקורות היוגה, ג.ח.) מופרכת ברמה דומה של טירוף. הרי לחם ויין היו קיימים לפני "הסעודה האחרונה", צפרדעים וחרקים היו קיימים לפני "עשרת המכות", וגם היוגה הייתה קיימת לפני ההינדואיזם.
הטקסט המצוטט בדרך כלל כמקור המוחלט של היוגה הוא "יוגה סוטרה של פטנג'לי", אך עקבות התנוחות המוכרות של ה-האת'הא יוגה מוליכות דווקא לכתות של חסידי שיווה, האל יוצר היוגה (לטעמם).
הבעיה כאן היא ההתעלמות מהעובדה, שאין אפשרות לתארך במדויק אף אחד מהטקסטים הללו (של יוגה ו-האת'הא יוגה, ג.ח.). למרות זאת, ברור הוא שהתרבות הוודית, הטוענת שהיא התרבות הרוחנית הכתובה הראשונה בעולם, עתיקה בהרבה מהדת ההינדואיסטית, המגובשת באופן די חפשי, שנבטה ממנה.

התרגול הרוחני של היוגה היה חלק מהתרבות הוודית זמן רב לפני ההינדואיזם. מנקודת מוצא של נדיבות, עלינו אולי להתייחס לסוטרה הסנסקריטית Vasudev Kutumbukam"": "העולם הוא משפחתי". יוגה היא מתנתה של הודו לעולם, וזו תהיה בושה להחזיר לתמונה במשמעות חדשה את הביטוי "Indian Giver", שנדחק החוצה מהשיח התקין-פוליטית. (ביטוי שמשמעותו "לתת משהו תוך ציפייה לקבל משהו תמורתו", סחר חליפין או החלפת מתנות- השייך למסחר עם הילידים האמריקאים-"האינדיאנים"- בתקופת היווצרות ארצות הברית. ג.ח.)

אינני יודע באיזו מידה המערכה של "לקחת בחזרה את היוגה" הוא ניסיון תמים של הפזורה ההודית להשיג מעט כבוד. אני מזדהה עם גאוותם הפגועה מתדמית ה"caste, cows and curry" . גם הפולנים-אמריקאים רוצים שנדע שיש להם מעמד, והם נעלבים מבדיחות פולניות. האיטלקים-אמריקאים שונאים את תדמית המאפייה. אני מניח שהמחיר של חברה פלורליסטית כמו אמריקה הוא הזדמנות שווה להיפגע. ההודים ייטיבו לעשות אם "יירגעו" במקצת. עם הכלכלה המתפתחת והחשיבות הגוברת של הודו במרכז הבמה העולמית, הגאווה ההודית מקבלת מספיק ליטופים.

כאחד שכותב על רוחניות במשך שנים רבות, ברצוני לציין כי כל מטרת היוגה היא להגיע להארה, וכי המתרגלים הנערצים ביותר- יוגים, סוואמים או מאהאטמות- מתעלים מעל לדת. למעשה, גם אם היוגה הייתה מקבלת פטנט או זכויות יוצרים ממשרד הפטנטים האמריקאי, אין להכחיש כי הארה תמיד הייתה מחוץ לגבולות הדת. זה המקום אליו מוביל הנתיב הרוחני, ולא לזרועות הכוהנים או מדריכי היוגה. לפני שההודים-אמריקאים יתלוננו על כך שה-האת'הא יוגה מתנתקת משורשיה- אולי כדאי שיקדמו את הרעיונות שהם המהות האמיתית של הרוחניות ההודית, ואשר קדמה לשיווה, לקרישנה, לכתות ולפרות.

 אצילותה של הרוחניות ההודית דווקא מרוממת את ההינדואיזם למקום ייחודי בעולם, אך את זאת החסידים הדתיים שוכחים מהר מדי".

דיפאק צ'ופרה כתב יותר מ-50 ספרים שתורגמו ל-35 שפות בנושאי רוחניות, איורוודה ורפואת גוף-נפש. הודי-אמריקאי, יליד 1946, רופא אנדוקרינולוג שפנה לרפואה אלטרנטיבית. עד סוף שנות ה-80 היה מעוזריו הראשיים של מאהארישי מהש יוגי,ואש פנה לקריירה עצמאית. דמות מרכזית בסצינת ה"עידן החדש'" בארה"ב וגם בעולם.

יוגה, התפתחות, העצמה

וינייאסה, אשטנגה, איינגר, שיווננדה, ביקראם, אינטגראלית, אינטגרטיבית, ויג'נאנה, דיוק, זרימה, יחס אישי, הרפייה, דינאמית, אינטנסיבית, גורו פה וגורו שם…..
שילוב, איחוד, חבירה, ריכוז, תימצות, מדיטציה, טרנסנדנטציה, הוליסטי, קלאסי, יוגה אחותי ויוגה אחותך. העצמה, התפתחות, אבולוציה, כוח, גמישות, גוף, נפש, רוח, מזרח, מערב, בלגאן……
זה כן יוגה, זה לא יוגה. אני הייתי קודם, אני יותר מודרני. אצלי יש עיצוב וחיטוב, אצלי יש הרפייה פילוסופיה. אני ג'באר, אתה חטייאר. הצילללוווו!!!!

יש בלבול רב (ומידה רבה של בורות) בקרב העוסקים ביוגה כיום. שיטות שונות ורבות, מורים שונים ורבים, ערבוב מושגים (הכל פתאום "וינייאסה"…) וזילות מביכה. ממש- אינפלציה של ענייני מדיטציה. הפירושים העיקריים למונח "יוגה כיום בשפת הסנסקריט הוא "שילוב" או "איחוד"- ויש המפרשים "ריכוז, תימצות". קודם נתייחס כאן לשניים האשונים- ואח"כ לאחרונים.
אולם- מי שמפרש הוא האדם האינדיבידואל, היוגי, שתפקידו הוא להיות אחד שמנסה דברים על עצמו, בכל תחומי החיים.
היוגי הוא "נסיין-Experimenter"' , ועליו ללמוד מהנסיון ולפרשו בהתאם לדארשנת חייו, היוגה.

שילוב ו- איחוד שונים זה מזה בתכלית השוני. הם מגדירים, למעשה, שתי אפשרויות להבין או לפרש את פילוסופית/דארשנת היוגה: הגישה הטרנסנדנטאלית או הגישה ההוליסטית (ג' פוירשטין, 1991).
ברמה הראשונית, שהיא רמתם של רוב העוסקים ביוגה בעולם- זה לא כל-כך משנה. אך למעמיקים ביוגה- פירוש המונח "יוגה" בשני אופנים אלו אמור לתת כיוון שונה ללימוד, לתרגול, למחקר ולעיסוק ביוגה.
המקור להבדלים הללו בתפישה של היוגה הוא במגוון התפישות התודעתיות הקיימות זו לצד זו בתרבות שיצרה את היוגה, התרבות הסנסקריטית. המחשה עיקרית להבדלי תפישה אלה מובאת ב"יוגה סוטרה של פטאנג'לי", -יוגה דארשנה, המקור הרשמי והמקובל ליוגה המוכרת לנו כיום.

אם כך, בין אם גישתנו היא "איחוד" ובין אם היא "שילוב"-
"שילוב" או "איחוד" זה אמור להיווצר,קודם-כל, בין המרכיבים המתקיימים בנו כיצורים תבוניים בעלי אוריינטציה להתפתחות רוחנית. כאשר מתאפשר שילוב/איחוד זה, אולי יתאפשר בהמשך גם "שילוב" או "איחוד" מפותח יותר בינינו לבין מה שאנו תופשים בתור "העקרוני/הנכסף/הראשוני/הנצחי/הבורא/האל".
אין הגדרה טובה יותר מכך למונח הכל כך משומש כיום- "העצמה-Empowerment"
הדארשנה ("ראייה נכוחה") היא אסכולה של גישה מעשית לחיים עלי אדמות, המבוססת על התנסות ממושמעת לאורך זמן. הגדרת הזמן היא מזרחית, לא מערבית….הזמן כאן אינו מטרה אלא אמצעי.
דארשנת היוגה מציבה דרישה בסיסית חמורה מאלה הרוצים להשתתף במסע להשגת אותה העצמה, אותה מהות טובה וגבוהה יותר: עבודה עצמית אינטנסיבית, ממושמעת וסדירה לאורך זמן רב, לימוד והתנסות אישית (בגוף ראשון יחיד), כנה ואמיתית. הדברים אמורים לגבי כל שיטה היכולה להתקרא בצדק "יוגה"- וזה לא תמיד מה שנראה מבחוץ- ללא קשר לשם השיטה ולמעמדה. זוהי שיטה מובנית, מדוייקת, יעילה וניתנת ליישום – אם כי לא קלה כלל וכלל לביצוע .שיטה שמשלבת אמנות ומדע בגישתה למהות הקיום האנושי. שיטה לחיים טובים יותר, עם פחות סבל וכאב, לתודעה בהירה יותר, לראיה נכונה של המציאות- זו היומיומית וזו שמעבר לכך.

טוב, עד כאן תיאוריה. ומה הלאה? מה התרגול המוכר כ- "שיעור יוגה" אמור לכלול? ומה הוא אמור לגרום? הרי רובנו לא נזירים, ואנו חיים את היומיום בהצלחה כזו או אחרת. כיצד יעצים התרגול גם את החנון וגם את הערס? ומה יעצים התרגול?
עד שהמתרגל מבין את תפקידו כנסיין , ממלא המנחה/המדריך/המורה את התפקיד.
וקודם לכל – המטרה האישית שלנו כמורים ליוגה היא להצליח לקבל את התלמידים כפי שהם. התלמידים לומדים לקבל את עצמם, ומשם הם מתעצמים.

ההעצמה היא תהליך מקצועי. יש לו עליות ומורדות. הוא אינו ליניארי. התרגול אמור לתת מענה המותאם לרמת המתאמנים גם בדינאמיקה , גם באינטנסיביות, גם בדיוק, גם בקשר האנושי וגם בדרישה למצוינות.
לדעתי, אלה המרכיבים האמורים להיות קיימים בשיעור יוגה. המתאמנים אמורים לעזוב את אולם התרגול כאשר תחושתם היא רווחה, נקיון פנימי וחיצוני, קבלה, הכרת תודה. כאשר הם חשים טוב יותר את הקשר בין מרכיבי הגוף והרוח שלהם- גם בלי שמות מוגדרים. כאשר ניתן מענה פיזי, פיזיולוגי, אינטלקטואלי, רוחני- לשאלה או למצב שהיו על במת התודעה שלהם לפני ובזמן השיעור.
במידה והאימון אכן מותאם למתאמן- היוגה יוצרת שילוב עתיק, רב עוצמה ומנצח: הפעילות הפיזית מתואמת עם הנשימה. הנשימה יוצרת שילוב למימשק הרוחני (תרתי משמע). אז מתאפשרת/משתלבת גם יכולת הריכוז המוגברת- למיצוי היכולות המופנמות/פוטנציאליות של כל אחד ואחת- כולל המנטאליות. זו "העצמה" אמיתית וברת קיימא. אם נמסד את היכולות הללו לטכניקה אישית מאורגנת- נוכל לפנות ל-העצמה הזו לפי הרצוי.
מה יותר "מרוכז" ו-"מתומצת" מזה?
אז הנה, כמובטח למעלה, הגענו גם לפירושים הנוספים למילה "יוגה"- ריכוז ותימצות.
למעשה יש כאן תהליך ברור- האיחוד או השילוב- כל אחד ומקורותיו הפילוסופיים (כמוסבר לעיל)- מביאים את האדם, היוגי, הנסיין

אפשר רק לסיים בחזרה על המאנטרה: המטרה האישית שלנו כמורים במשכן היוגה היא לקבל את התלמידים כפי שהם. התלמידים לומדים לקבל את עצמם, ומשם הם מתעצמים.

המאמר מאת: גלעד חרובי, משכן היוגה- תל אביב.
מנחה קורסים למורי יוגה כבר 17 שנה, מלמד ולומד יוגה כבר 22 שנה. מייסד ומנהל של משכן היוגה- תל אביב.
כל הזכויות שמורות! העתקה ו/או פרסום בכל מדיה שהיא ללא אישור מפורש בכתב מהמחבר אסורה, וגם אינה הוגנת. עקרון ה"אי-פגיעה" – AHIMSA- חל כאן והוא חשוב יותר מכל ניסוח של איסור זה או אחר.
אבל, אפשר בהחלט לבקש ולקבל רשות.