"בחזרה לעתיד היוגה"- תגובה של לסלי קמינוף לקאושטוב דסיקאשאר-

with LK2012

 לידיעתכם! קורס מדריכי יוגה הקרוב – מתחיל ב-1 בנובמבר 2016 . מישהו בכיוון של "הופכים תחביב אהוב למקצוע"?  הקליקו וניפגש.

(זהו תרגום של מאמר תגובה של לסלי קמינוף  למאמרו של קאושטוב דסיקאשאר, "עתיד היוגה") .

 "בחזרה לעתיד היוגה"-

אתמול (10/07/2016)  פרסם קאושטוב דסיקאשאר, בנו של מורי- ט.ק.ו.דסיקאשאר – מאמר בשם- "עתיד היוגה – מאמר מערכת."

למרות שאני יכול לספק טיעוני-נגד כמעט לכל טענה שהוא מעלה על מצבה העגום של "היוגה המודרנית," אגיב כאן לשתי נקודות ספציפיות – אחת תרבותית, השנייה פילוסופית- המבוססות על ראיון שערכתי בשנת 1992 עם אביו (ט.ק.ו.דסיקשאר-ג.ח.) בתקופת ביקור לימודי ממושך עמו בצ'נאי (מדרס), הודו. נקודות אלה ממחישות עד כמה רחוק, לדעתי, סטה קאושטוב מנקודת המבט המקורית של אביו.       במהלך הביקור ההוא דחה דסיקאשאר בנימוס את הזמנתי להיות הנואם המרכזי בכנס " Unity in Yoga conference " בשנת 1993, בו חגגנו 100 שנים של יוגה באמריקה [1]. במקום זאת, הוא הציע לערוך ראיון מוקלט, בו התלוו אלי גם פול הארווי, מאנגליה, ואדריאנה רוקו, מאיטליה. בסופה של שיחה מקיפה התייחס דסיקאשאר לעתיד היוגה באמריקה (ומבחינתנו- לעולם המערבי כולו-ג.ח.):

 לסלי : בואו נגיד שכבמטה קסם, המיקרופון הזה מחובר שנה אחת קדימה אל העתיד- לחגיגות 100 שנה ליוגה באמריקה. מה היית מרגיש בטוח לומר לקבוצה של 500 יוגה מורים ותלמידים לגבי עתיד היוגה?

דסיקאשאר:  אני תמיד מרגיש שעתיד היוגה באמריקה בטוח בידי האמריקנים. אולי הרבה יותר מאשר בידי, כי אני זר לאמריקה.  כאשר אני מדבר כאן במדראס, בתרבות שלי, אני לא יכול לחזות את העתיד של ארצות הברית – זה מאוד קשה. אנשים אלה,  המודאגים לגבי העתיד … חייבים לדעת כי כאן בהודו זו תרבות שונה, מסורות שונות. כהודי, אינני מסוגל "לעשות צדק" עם העתיד האמריקני. התרבות שלי שונה מזו של אמריקה. למרות שאני יודע כל כך הרבה על המערב, אני מאוד הודי בלבי.    וכאשר אנו מדברים על עתיד היוגה, אנחנו מדברים על עתיד האדם. זה חשוב מאוד – איננו מדברים על מסורת היוגה של העתיד, אנו מודאגים לגבי עתיד האדם … וזו מילה אחת, אבל האדם האיטלקי שונה מהאמריקני, ובהחלט שונה מהאנגלי! (אדריאנה ופול צוחקים).    זה כל מה שאומר:  "הבה נניח את עתיד היוגה האמריקנית בידי האמריקנים המודאגים לעתיד האדם".

קאושטוב זכאי בהחלט לדעתו על מה שהוא תופש כנתיב סורר שה"יוגה מודרנית" בחרה- אבל, בהתבסס על  ציטוטים אלו – אני בטוח למדי כי אביו (דסיקאשאר, ג.ח.) לא היה תומך בכתיבת מאמר מערכת כזה בצ'נאי (מדראס) על כיצד המערב בחר לתרגל יוגה. מבחינה פילוסופית, נראה כי לדסיקאשאר היתה נקודת מבט שונה מאשר לקאושטוב בכל  הקשור להגדרה ולתפקיד של "אגו". במאמר המערכת אתמול (10/07/2016)  קאושטוב כתב:     "… באופו מצער, תרגול היוגה כיום אימץ סוגה נרקיסיסטית המתמקדת יותר מדי בפן האגואיסטי של האנושות. זהו גם נתיב מסוכן מאוד ללכת בו, וגם מנוגד לאמונה היוגית של התפוגגות ה"אגו"….

 עוד באותו ראיון עם דסיקאשאר בשנת 1992:

לסלי: במסגרת נסיונך הנרחב ב- 20 או 30 השנים האחרונות בו לימדת תלמידים מערביים והודיים אחד-על-אחד, האם מצאת כי הרעיון של ויתור על האגו הוא מועיל או מזיק לאנשים- כאשר הם מקבלים את הרעיון כי התמסרות (היכנעות, surrendering) היא משהו יביא להם שלווה?

דסיקאשאר: אנשים רבים ניסו את זה. זה לא עבד. (צחוק). הבעיה היא- בין אם זה הודי או אחר-"מה הוא זה אשר לו אני מתמסר? אני אפילו לא יודע מה אני מוסר (מה אני מכניע,ג.ח.)".  זה לא מצב מאוד משמח, ואני מצטער אם אנשים מנסים להתמסר ואז מרגישים רע עם זה- כי לא באמת ניתן להביע במלים את התופעות הללו, זה משהו הרבה יותר עמוק. זו הסיבה מדוע בהודו מורים גדולים כמו אבי (ט.קרישנמצ'אריה, ג.ח.) אמרו שמעשה ההתמסרות הוא השלב האחרון בחייו של אדם. זה נקרא פראפאטי (Prapatti)…..דבר זה אינו אפשרי עבור ילד צעיר. אדם צריך לעבור הרבה אבולוציה- לסבול הרבה – לחוות את החיים – ליהנות מהחיים- ואז, לאחר מכן צריך לבנות מסירות. אז, אולי בסוף כל הסיפור, אולי מסירות אפשרית סוף סוף.  אז זה פרויקט ארוך. אם מעשה התמסרות אמיתי- זה אינו יכול להיות פרויקט חד-יומי.

 לסלי:  האם תוכל להבהיר מה הוא המושג אגו, או מה שמתורגם כ-אגו-   ביוגה,  ומה תפקידו בתהליך היוגה,  ובמטרתה הסופית?

דסיקאשאר:  לגבי שאלות אלה- ההתייחסות שלי היא לפטאנג'לי. אני רוצה להבהיר זאת במיוחד, כי הוא-הוא הטקסט על יוגה. ישנם אלפי טקסטים עתיקים על יוגה אולם הטקסט החשוב ביותר, הטקסט המקובל ביותר, הטקסט העקרוני על יוגה הוא פטאנג'לי. לכן תגובתי כעת מבוססת על הוראתו, ההוראה המעשית מאוד של פטאנג'לי.  כעת, בגלל הקרבה בין דברי פטאנג'לי ומה שידוע כ-סאמקייה, שהוא אסכולה אחרת שלנו (הודית, ג.ח.), המושג אגו חדר בצורה זו או אחרת לשדה היוגה. למיטב הבנתי- ואפילו אם אני עצמי השתמשתי במושג זה-  אין מושג כזה, אגו, ביוגה. הוא אינו מופיע ב"יוגה סוטרה של פטאנג'לי".  לא כן?"

 לסלי:  אתה מתכוון  ל- אהמקארה? (Ahamkara)

דסיקאשאר:  המילה אהמקארה אינה מופיעה בסוטרה. עבור על הסוטרות- מ-1 עד 195- ואין אהמקארה בכל היוגה-סוטרה. יש מי שהשתמשו במילה, אבל זה לא שייך לפטאנג'לי.

 לסלי:  האם וְיָאסָה השתמש במילה הזאת בפירושו?

דסיקאשאר:   כן, זה מה שאני אומר – יש אנשים שאולי השתמשו בה – אני אולי השתמשתי בה- אך לפי בעל-הסמכות (פטאנג'לי,ג.ח.) – זה אינו קיים. פטאנג'לי מאוד אִינְטֶלִיגֶנְטִי בקשר לכך. ראשית, הוא מעולם לא השתמש במושג אגו. שנית, הוא מדבר על התודעה בלבד. תודעה בעלת משמעויות טובות, ותודעה בעלת משמעויות רעות. אחת רצויה, השניה בלתי רצויה. כך שביוגה אין לנו כלל את הבעיה הזו.

 לסלי:  אז, יוגה מדברת אך ורק על אוסף של משמעויות שבין התודעה ובין כמה מושאים, אך לא זהות או ישות מובחנת היכולה להיות מובהקת כ-אגו. האם אני מבין נכון?

דסיקאשאר:  אני לא חושב שניתן להוציא אגו מהכיס ולהניחו כאן- "הנה, זה האגו שלי".  זאת מכיוון שהמילה אהמקארה עצמה הוגדרה ע"י אבי כ-" כאשר משהו שאינו אני נחשב כ-אני" .

לפי זאת, כדי להבין מה זה אגו אני חייב להבין קודם את עצמי. כמה אנשים הם ברי מזל עד כדי כך שהם מבינים זאת? כך שבלי להבין זאת, כיצד אוכל להוציא זאת (אגו, ג.ח.) מכיסי ולזרוק זאת איפשהוא?  אז ביוגה איננו מודאגים משאלה זו. אנחנו שמחים למדי שאין לנו בעיית אגו. (צחוק).

 לסלי:  אז אם היינו נוקטים עמדה קיצונית כאן, האם נוכל לומר שדרך יעילה לבני-אדם להתאמן ביוגה תהיה לצורך יצירת אגו או זהות חזקים, משולבים?

דסיקאשאר:  ללא שימוש במילה אגו, כיוון שאני יודע מעט מאוד על זה.

 לסלי: אז, אולי זהות?

דסיקאשאר:  כל מה שאני רוצה לומר הוא: "אני חייב לדעת משהו על עצמי לפני שאני יודע מה אני עושה עם עצמי." זאת כן הייתי אומר.

לא רק שדסיקאשאר נמנע מלהשתמש במושגים פרוידיאניים כגון "נרקיסיסטי" ו-"אגואיסטי" בדיון על יוגה, הוא הדגיש במפורש ובכתב שהוראות היוגה העקרוניות (פטאנג'לי,ג.ח.) אפילו אינן מכילות את המונח "אגו", ובוודאי לא מרשמים לתת מִרְשָמִים ל"התפוגגותו". הציטוטים לעיל הם מהראיון שלי (לסלי קמינוף,ג.ח.) עם דסיקאשאר מ-1992, והם נערכו לשם הבהרה ןקיצור.    לחץ כאן כדי לקרוא את התמליל המלא, המקורי בבלוגE-Sutra  שלי.

 תרגום לעברית : דר. גלעד חרובי,   http://www.ashtanga-yoga-israel.com/


[1]  לציון 100 שנה מאז קונגרס הדתות הראשון בשיקאגו, בו התארח סוואמי ויוקאנאנדה, תלמידו של רמהקרישנה, תאריך הנחשב לתחילת היוגה באמריקה. ג.ח.

IMG_3151-3

אשטנגה יוגה, ישראל- 1985-2016

IMG_3151-3

מירי וגילי, תאילנד 2016

אל האשטנגה הגענו לאחר פעילות מקצועית כרקדנים, כוריאוגרפים ומורים למחול. מירי למדה באקדמיה למחול ע"ש רובין בירושלים(1976-1980), רקדה בלהקת בת-שבע בפרוייקט "כנפיים"(1980), וגילי למד ורקד באולפן "בת דור" בבאר שבע ולאחר מכן בת"א, בלהקת בת שבע 2 (פעם..) והיה חבר בסדנת המחול הראשונה של להקת המחול הקיבוצית(1985), ולאחר מכן בלהקת המחול הקיבוצית עצמה, שהיתה אז בהנהלתה של גב.יהודית ארנון ז"ל (1976-1981).

בשנת 1981 נישאנו ונסענו ללימודי מחול מקצועיים ב-"בית הספר למחול בן-זמננו", בלונדון. חזרנו ב-1985 עם בננו הראשון ועם מטען מקצועי, אקדמי ואמנותי אדיר. כגבר שהחל לעסוק בריקוד מקצועי בגיל 23  שילמתי מחיר כבד של פציעות גופניות שהגבילו אותי וגרמו כאב, סבל ותסכול: עורף, כתף, ברך. ואז, בקייץ 1986 הפגיש אותי ידיד יקר, מייק פלידרבאום, עם דני פרדייז- שהפך להיות מורה היוגה הראשון שלנו ורע אמיתי עד היום.

באופן אישי- מה שהתברר לי מייד, בגוף ראשון, היתה העובדה שבזמן אמיתי- תוך כדי תרגול- הפציעות הגופניות מאבדות את ההשפעה המגבילה שלהן, ודי מהר הן נעלמות: כלומר, יש השפעה מרפאת לתרגול הזה, שנקרא "אשטנגה יוגה". מכאן הדרך היתה ברורה- אימון של לימוד,ניסוי וטעייה, והיכרות פיזית עם התיאוריה היוגית. ההשקעה הגדולה שלנו בהכשרה בתור אמני תנועה והוראה השתלמה בגדול: היא היוותה את הבסיס הטכני האקדמי והתרגולי ללימוד עצמי, שהיה אילוץ (רוב הזמן לא היה מורה או מדריך בסביבה), לטוב ולרע.

מירי הצטרפה לתרגול היוגה שנה וחצי אחרי שאני התחלתי בו, תוך כדי עבודה כמורה למחול וכוריאוגרפיה באקדמיה ע"ש רובין בירושלים. יום לפני הלידה של בננו השני מירי עדיין תרגלה אשטנגה- עם התאמות, כמובן. הלידה היתה קלה יחסית, וקערת-האגן חזרה למקומה בקלות. לאורך התקופה העמוסה של גידול הילדים עד לבגרותם היוגה שימשה-ועדיין משמשת- למירי ולי כעוגן של שפיות, מקור לפראנה, יצירתיות, חיוביות ושמחה.

מה שלמדתי בשיעור הראשון עם דני – המידע וההקפדה על עקרונות התרגול עוד לפני ביצוע האסאנה הראשונה- מהווה עד היום עבורנו את ליבת היידע של שיטת האשטנגה, וזה מה שאיפשר את ההעמקה, ההחלמה, הפתיחה, הלימוד וההתקדמות. בהמשך, התברר לי שכאשר נפגעתי באימון זה היה כתוצאה של טכניקת אימון לא מדוייקת, ו/או שחצנית ותחרותית. בהמשך, לאורך השנים, למדתי שהיוגה – גם טקסטואלית וגם מעשית-   הינה ידיד נווד בודד ומעמיק, שאין את מי לנצח, שאין את מי להאשים, שהאחריות היא עצמית, שאין למה למהר…. שהמורה מראה את הכיוון, ולא לוקח אותי על גבו. שהמידע יכול להיות מועבר במילים ברורות, ללא עמימות, ללא משחקי כוח וסמכות. שהיוגה אינה דת, ושהעניין הקהילתי הוא רק למי שזקוק לו. ש"גורו" מקורו בתרבות אחרת, בתקופה אחרת, עם מנגנוני ריסון אחרים, ושאין בו צורך כיום.

לא אני ולא דני ידענו אז שהוא היה בעצם המורה הנווד הראשון של האשטנגה יוגה, ושהוא בעצם יגרום לאשטנגה להיות כל כך פופולארית בעולם. דני היה חלק מהקבוצה הידועה בשם "11 המורים הראשונים", וביניהם דייויד וויליאמס– המורה המערבי הראשון שלמד ולימד את 4 הסדרות המקוריות, נאנסי גילגוף-אשתו לשעבר של וויליאמס,ודייויד סוונסון. כולם חברים טובים עד היום, וכל אחד מהם מלמד קצת אחרת… במשך השנים לימד דני במקומות שונים באסיה ואירופה, כאשר עדיין איש לא הכיר את האשטנגה-  עד שהגיע ללמד את הידוענים הראשונים- סטינג ומדונה- ויחד אתם עוד כמה שגרו באותה שכונה בניו יורק כמו פול סיימון, דונה קארן, לוצ'יאנו פאוורוטי, להקות רוק כמו פרל ג'אם. דני הוא מוזיקאי בעצמו, וזה ייצר את הקשרים הראשונים הללו. כאשר סטינג ומדונה דיברו על האשטנגה ועל ההשפעה שלה עליהם- נפרץ הסכר, וכך זה התחיל. ספורטאים כמו כארים עבדול ג'אבר הכדורסלן הגיע בהמשך, וכל זה עוד הרבה לפני שנוצר הממסד של האשטנגה שמוכר כיום- פשוט לא היה ממש ממסד…גם לא הסמכות וסרטיפיקציות. כאשר מורה חשב שתלמיד יכול ללמד- הוא הנחה אותו ללמד, וזהו. היו מעט מורים, כמעט כולם הכירו את כולם והיתה הערכה וכבוד הדדי. כל אחד לימד קצת אחרת- למעשה, גם פטאבי-ג'וייס לימד כל אחד מהמורים שלמדו אתו קצת אחרת, בהתאם ליכולתם. האשטנגה ופטאבי-ג'ויס עדיין לא היו מוכרים בעולם.

הלימוד הסתמך רק על כוונה טובה והעברת ידע. המונח "מייסור סטייל יוגה" היה השם שניתן לשיטת האשטנגה כי סרי ק.פ. ג'וייס גר במייסור, והשיטה כללה גם תרגול מודרך/ספור (ימי ראשון ושישי) וגם תרגול עצמי בקבוצה קטנה (שני עד חמישי). בשבת לא היו מתרגלים אשטנגה יוגה כמובן. גם לא בימי ירח…ובוודאי לא 108 ברכות שמש.

הרעיון היה עדיין אידיאלי: להפיץ את המידע ולגרום לאנשים להבין שיש דבר כזה שנקרא "יוגה דינאמית" (דימוי שנחשב בזמנו כסוג של חילול קודש), שהתרגול יכול להיות אירובי וחם אבל לא חייב להיות תזזיתי, ושבסך הכל חייבים להתאים את האימון למתרגלים. וכבר אז דובר על זה שיש מתרגלים ומורים שמגזימים- כמו בכל שיטה- ושצריך "לפתוח את העיניים", תרתי משמע. כיום הטרמינולוגיה וההירארכיה נוקשים הרבה יותר, ויש מין מירוץ אל פז"מ הסרטיפיקציה ואל האורתודוכסיה. כלומר, העקרון העתיק שממסד- כל ממסד-  עוסק קודם כל בשימור עצמו שוב הוכיח את עצמו.

כאשר התחלנו ללמד שיעורי אשטנגה פתוחים בישראל- תל אביב, חורף 1986/7 – איש לא הכיר את האשטנגה ואותנו. ההתחלה היתה איטית ומוזרה. הרבה פעמים חיכינו לתלמידים שלא באו….אנשי איינגר שהגיעו לשיעורים שאלו קודם כל "כמה זמן אתם מתאמנים ביוגה?" כאשר ענינו "שנה וחצי" הם שאלו בתדהמה "אז איך אתם יכולים לעשות תנוחות כאלה?" ענינו, שזה אימון האשטנגה, ולמה שלא יעשו את זה גם הם? התשובה שלהם אז היתה שלא מרשים להם, כי אינם מסוגלים לבצע את זה באופן מושלם. אז הבנו את החשיבות והיעילות של תרגול הסדרות האשטנגיות- ואת חשיבות שיטת האשטנגה: גם תרגול עצמי לבד או בקוצה לבניית יכולת ומשמעת, וגם ההנחייה המודרכת והמידע האנטומי של הבאנדות והפרניאמה. יחד, בעצם, הן המנוע האמיתי של האשטנגה, של הוינייאסה. ומי הכיר את המונח וינייאסה חוץ ממתרגלי אשטנגה ותלמידי ויני-יוגה?  כל הרעיון של תרגול יוגה זורם לא היה מוכר, היה מוזר, חוצני וקסום, ונוכחנו עד כמה קשה לאנשים להפנים את השילוב של יוגה עם תנועה. אבל כבר אז פעל הקסם האשטנגי את פעולתו: מי שנדבק- נשאר. מי שלא הפנים את הטכניקה המדוייקת, הקשה לביצוע- הפסיק. הבעייה היתה מנטאלית: אנשים שאלו "מה זה יוגה" ולא "איזה יוגה"…..רוב המתרגלים שהגיעו לשיעורים (על כף יד וחצי) לא ששו להזדהות עם השם המוזר הזה ולמרות שהם התמידו- נשארנו קבוצה קטנה מאוד. כאשר עברנו לירושלים המשכנו ללמד, ושם נוצרו חברויות יוגה ראשונות כמו עם אדי בכור ואורית סן-גופטה, שמחזיקות מעמד עד היום. התנסינו בשילוב של שיטות, עד שהתברר לנו מעל לכל ספק שהאשטנגה היא דרכנו. כמו כל מורה ליוגה לימדנו במקומות שונים ומשונים ונסענו עשרות קילומטרים כדי ללמד….

כאשר חזרנו לגור בתל אביב היתה לאשטנגה ולנו בישראל שעת חסד: פתחנו ב- 1994את "אשטנגה יוגה- המרכז הישראלי" ואת קורס המורים הראשון שלנו, ברחוב שוקן. שם החלה הפריצה של האשטנגה בישראל- ובעצם, כל מתרגלי האשטנגה והווינייאסה הוותיקים בישראל שיפשפו את מזרוני היוגה שלהם אתנו. היינו עדיין מרכז האשטנגה היחידי בישראל, אך בוגרי קורסים ותלמידים וותיקים החלו ללמד גם אצלנו וגם במקומות אחרים. בהמשך החלו להגיע גם מדריכי ומורי אשטנגה מחו"ל.  אני פיתחתי את ה"טכניקת אשטנגה אנטומית" להפנמת עקרונות האנטומיה המערבית ולתרגול מדוייק ובטוח של האשטנגה הדינאמית, מירי פיתחה את שיטת "יוגה דאנס" ככלי עזר רב עוצמה להפנמת האנטומיה האיזוטרית של היוגה עבור מורי יוגה ומתרגלי יוגה מתקדמים: – באנדות, צ'אקרות, קושות, שארירות, גראנטיס, שימוש בתנופה, ובעיקר ההתמודדות עם הדימוי הגופני הקשור בתנועה, שהוא אחד ממהויות האשטנגה העיקריות, בעצם…..  "יוגה דאנס" ו-"טכניקת אשטנגה אנטומית"  הפכו לכלי עבודה עיקריים בהכשרות המורים ליוגה- ולסימן היכר של ההנחייה שלנו.

החל משנת 2000 – השנה בה הקמנו את "משכן היוגה"- הפכה האשטנגה לשיטה מובילה בישראל, עם מורים, מרכזים, סטודיואים, מכוני כושר וקהל גדול ומסור. למעשה, זה מהווה בעינינו את ההגשמה, הסדהאנה שלנו. שירתנו במשך 28 שנים קהל של אלפי תלמידים ומאות מורים ומדריכים שלמדו אצלנו, באהבה רבה. כיום, אנו מעדיפים לתרום את חלקנו בארץ ובחו"ל במסגרות מקצועיות של שיעורי לימוד ותרגול מתקדמים, ובקורסי הכשרהלמדריכים (200 ש"ל) מורים (550 ש"ל) והשתלמויות ספציפיות כמו יוגה תראפיה, טכניקת אשטנגה אנטומית, יוגה דאנס ועוד.

לחובבי המידע: כל שיטות הוינייאסה, ה-"flow", ה-"power", ושאר שילובי מונחים- מקורם במורי ומתרגלי אשטנגה ותיקים ויצירתיים, שלקחו את סדרות האשטנגה וארגנו אותן מחדש בהתאם לרעיון ותיאוריה אישיים ובהתאם ליכולות אישיות. בכולן נמצא רעיון הזרימה התנועתית, תרומת האשטנגה לעולם היוגה.

 חשוב לזכור שהאשטנגה, כמו כל שיטה אחרת, אמורה להיות שיטת יוגה. סטיגמות מודבקות לכל שיטה, ובכל שיטה יש אנשים שנפצעים מהתרגול. המפתח הוא התאמה אנרגטית של האדם והשיטה, איכות המורים והמדריכים, ויכולת למידה נכונה מצד התלמידים. לכל סיטואציה יש גורמים, והאחריות משותפת למורה ולתלמיד. כיום, כשהתעשייה של היוגה בשיאה, ו-40 מליון איש מתרגלים יוגה בעולם (לפחות)- אם נזכור שהמטרה היא יוגה, ואם המטרה תהיה משותפת נוכל לשנות את העולם….

רוב הביקורת על שיטות יוגה מקורה באנשים שאינם מתרגלים את השיטות הללו, ומותחים ביקורת מהצד. אינני חושב שיש להיכנס לדיון על הביקורת הזו. מקורה בדרך כלל ב- "א-א-א" ("איש/ה אחד/ת אמר/ה") או בהתנסות לא טובה בתרגול השיטה, אולי עם מורה לא מספיק מיומן, אולי בתור מתרגל שאינו מוכן, אולי פשוט בזמן לא טוב, אולי בחברה לא טובה. אולי ההתנסות בתרגול היתה רק כדי "להוכיח" משהו, והמתרגל לא בא "נקי" לתרגול.

תעשיית היוגה כיום נוטה להדגיש את ההפרדה בין שיטות התרגול על חשבון המסר של היוגה. אבל, הרי, גם מסר זה ("הגבלת תנודות תודעה")מפורש בצורות שונות. לשום שיטה או גישה אין מונופול על רוחניות, ובכל שיטה זה לוקח זמן. אבל, זה צריך לעבוד. אם זה לא עובד- חייבים לשאול ולקבל תשובות, ולא להסתפק ב"ככה זה, כך אמר XXX".

האשטנגה, למשל, אינה תרגול מהיר. הוא פשוט רצוף. מי שלא רגיל לעבוד רצוף, זה ייראה לו מהיר. עבור מתחילים יש להנחות תרגול איטי יותר, אבל רצוף. הבעייה היא שתרגול איטי ורצוף הוא יותר קשה… ותרגול מהיר יכול בהחלט לשדר אינפורמציה לא נכונה. הרעיון של האשטנגה הוא רצף- רצף של תרגול ונשימה שמשפיע על הגוף, המוח והתודעה בצורה מתוכננת מראש. אולם אסור לתרגול לגרום נזק גופני למתרגל- שכן אז התרגול אינו יוגי("א-הימזה"). התרגול מדוייק ומצריך משאבי גוף ונפש רבים- עד שהוא מחזיר את ההשקעה עם ריבית. לכן, למתחילים כדאי ללמד בהנחייה, ולא בתרגול עצמי. בהמשך, חשוב תמיד לשלב בין התרגול המונחה והתרגול העצמי – כמו במייסור של פעם. ומה עם ההתבוננות, "המדיטציה"? אה, זו אמורה להיות התוצאה של רצף תרגול האסאנות והוינייאסות, שהוא, כאמור- מתוכנן היטב לצורך תוצאה מנטאלית ספציפית. כאשר עולה היכולת הגופנית והמנטאלית- יגיע התגמול הגופני,הפראני והתודעתי. הגוף חייב זמן כדי להסתגל, זו השקעה לזמן ארוך.

כאשר התחלנו לתרגל, אמר לנו דני "זה ייקח 20 שנה". בזמנו, בתור ישראלי מן המניין (אנחנו עם מטורף והישרדותי, מה לעשות) הייתי בטוח שתוך שנה-שנתיים אני מלך העולם באשטנגה. נו, מה לעשות, הוא בהחלט צדק. זה לוקח הרבה זמן- אם מתרגלים קבוע. אם לא מתרגלים קבוע, זה לוקח ה-מ-ו-ן זמן. או שעוברים לתרגל משהו יותר נוח. נוח זה יותר נכון?

מתרגל "ויג'נאנה" אמר לי שכאשר הוא שומע "אשטנגה" כבר כואב לו הגב… כאשר ביקשתי ממנו לבצע את ברכת השמש והתעקשתי על הטכניקה "האשטנגית" הנכונה- הודה שטעה. אבל, הלימוד מייגע ומדוייק, ולוקח הרבה זמן. אז שוב, מישהו ממהר כאן? לאן?  בכל שיטה יגיד המתרגל הוותיק כי זה לוקח הרבה יותר זמן ממה שנראה בהתחלה. זה גם יהיה יותר גרוע לפני שזה יהיה יותר טוב…."אל עג'אלה מין א-שיטאן, ווא תא'עאני מין א-רחמאן": החפזון מהשטן, והסבלנות מהאל.

שמעתי גם את המשפט "אשטנגה זה לצעירים, רזים ובריאים" . נו, תמיד טוב להיות צעיר, בריא ועשיר- מאשר זקן, חולה ועני. במיוחד עם הפנסיה והביטוח הלאומי בישראל…. אני מציע לקרוא את המאמר הנוסף שלי כאן בבלוג, "60-70-88". יש שם התייחסות רצינית ומקיפה לנושא "רדיפת בצע האסאנות" מצד המתרגלים והמורים ולעניין עקרונות התרגול שהם הייחוד של האשטנגה בעבורנו.

גלעד ומירי חרובי הביאו את האשטנגה יוגה לישראל ב-1986.הוא מתרגל ומורה לאשטנגה יוגה, חוקר, כותב ומרצה. מנחה קורסים למורים ומדריכים ליוגה כבר 23 שנים, בארץ ובחו"ל. הקים וניהל את "משכן היוגה תל אביב" יחד עם מירי חרובי, אשתו ושותפתו. איש משפחה ואבא לשני בנים בוגרים. בעל תואר ד"ר לפילוסופיה מאונברסיטת MBMU, פאסאדינה, קליפורניה, ודיפלומה מקצועית (4 שנות לימוד) מבית הספר למחול בן זמננו, בלומדון/אנגליה. Loncon Contemporary Dance School/Theater.

עצות לתרגול יוגה

לפני ואחרי התרגול – כמה עצות לתרגול יוגה

עצות לתרגול יוגהנאמאס-טה! ברכה ושלום לך!

ברוכים הבאים למשכן היוגה. לפני השיעור הראשון במשכן היוגה- גם אם את/ה מתרגל וותיק – צור אתנו קשר כדי לברר איזה שיעור מתאים לך – יחד נמצא את האפשרות הטובה ביותר.
לפניך כמה המלצות שיעזרו לך לתרגל יוגה בנינוחות וביציבות.

סביר להניח שרוב האינפורמציה מוכרת לך, אך עצם הקריאה ותשומת הלב לנאמר כאן יהוו מבוא טוב לשיעורי היוגה .
השיעור הקבוצתי של היוגה הוא כלי העזר הנפוץ ביותר לתרגול היוגה. אפשר ורצוי גם לתרגל לבד או בשיעור פרטי עם מורה אישי, אך רוב האנשים מעדיפים שיעור קבוצתי – ולא משנה כרגע מדוע. כדי שהשיעור הקבוצתי יהיה בעל תועלת מירבית עבורך, הרי כמה עצות איך כדאי להתכונן:

זמן- ההבדל בין תרגול מוצלח לתרגול חסר טעם הוא 10 דקות. לכן, כדאי מאוד להגיע אל אולם התרגול במשכן לפחות 10 דקות לפני תחילת השיעור. הרשי/ה לעצמך שפע זמן להגיע- להחנות את הרכב, להגיע מתחנת האוטובוס או המונית, לקשור את האופניים, ללכת בשדרה ולעלות עם הסקטבורד במדרגות. נדרש גם זמן להתלבש ולהתארגן- להחליף בגדים, לבקר בשירותים, להתמקם באולם. איחור לשיעור יפריע בעיקר לך- התחלת השיעור היא החלק החשוב ביותר באימון היוגה ומתווה את המהלך הרצוי לשיעור. לפני השיעור הראשון יש למלא שאלון תלמיד– גם זה לוקח כמה דקות.

אוכל- כמו לפני כל אימון גופני רציני, רצוי להגיע לשיעור היוגה בקיבה ריקה ככל האפשר. רצוי לא לאכול שעה-שעתיים לפחות לפני השיעור, בהתאם לאפשרויות שלך, סדר היום והעבודה שלך, וחילוף-החומרים האישי שלך. (בהמשך- הטקסטים של היוגה ממליצים על הרבה יותר זמן והרבה תכנון בנושא אוכל, אבל- זה מגיע מזמן אחר ותרבות אחרת, ונגיע גם לזה בעזרת השם והיוגה). עם ההתנסות באימון היוגה יגבר גם היידע לגבי מה, כמה ואיך לאכול כדי לתרגל טוב יותר. חשוב הרבה יותר יותר איך אוכלים מאשר מה אוכלים.

נקיון אישי- תרגול היוגה אמור- קודם כל- לנקות את הגוף ומערכותיו. כדי להפיק תועלת מכך מומלץ להגיע לשיעור כאשר הגוף נקי ככל האפשר, ואינו מדיף ריחות חזקים. כדאי גם להימנע מהגזמה בבשמים ושאר ריחות.

לבוש- כדאי להקפיד על ניקיון בגדי האימון כדי להיות ידידותיים לעצמנו ולסביבה. התרגול כרוך בתנועה: בגדים רפויים מדי יפריעו לך, ויפריעו למורה לתקן אותך בתרגול. הבגדים אמורים להיות נוחים לך ומתאימים לאימון גופני. אם את/ה נוטה להזיע כדאי להביא מגבת לניגוב הזיעה ובגד להחלפה בתום השיעור. יש במשכן מקלחת מסודרת ונוחה.

בריאות – היוגה היא שיטת תראפיה עתיקה ורבת עוצמה. כל אחד יכול לתרגל יוגה-בכל מצב. התרגול אמור להיות מותאם לאדם האינדיבידואלי- לך. ניתן לעשות זאת גם במסגרת שיעור קבוצתי, לכן חשוב לנו לדעת על מצבי בריאות או צרכים מיוחדים שלך לפני השיעור, ובוודאי לפני השיעור הראשון. במשך הזמן נכיר אותך יותר, אך בהתחלה אל תתבייש/י לשתף אותנו (בכתב או בע"פ).

בזמן התרגול- עשה/י כמיטב יכולתך, לא יותר-אבל גם לא פחות. אם צריך- נוח/י לרגע. אם צריך- ידע/י את המורה והפסק/י את התרגול. יוגה כרוכה בעבודה אישית על מרכיבי הגוף והתודעה. תרבות חיינו כאן מדגישה תחרות, הישגיות והצלחה. זה לא תמיד רע! הבעיה היא ההגזמה וההשתוקקות חסרת המנוחה. לכן, בתרגול אנו אמורים להיות מרוכזים בעצמנו בצורה חיובית, ולא להתחרות עם אחרים (גם לא עם עצמנו, אם אפשר). כך נגיע, בהמשך הדרך, לאיזון האישי שלנו בין הרצון להתפתח ולהתקדם ובין היכולות האמיתיות שלנו. מילות המפתח הן ריכוז, תשומת לב, סבלנות והתמדה. זה לוקח הרבה זמן. אל "תעתיק/י" תרגילים או ווריאציות מאנשים אחרים- אינך יודע/ת מדוע הם מתרגלים כך. חכה/י לתיקון האישי. הוא יגיע.

תקשורת- חשוב מאוד לשתף, לשאול, לברר, לקבל תשובות. לא תמיד ניתן לענות על כל שאלה מייד, אך חובתך לשאול את השאלה החשובה לך. תפקידנו במשכן היוגה אינו מצטמצם ב-"להראות תרגילים". בשיעורים מועבר שפע של אינפורמציה, אך אם יש שאלה או בעיה- אנא שאלו!

מזרון התרגול- רצוי שלכל תלמיד רציני ומתמיד יהיה מזרון תרגול אישי. ניתן להשתמש כמובן גם במזרונים של המשכן. אנו דואגים להם ולניקיונם, אך זה לא כמו מזרון אישי.

אוכל ושתיה אחרי השיעור- יש הרבה כללים ותיאוריות, חלקן מנוגדות, חלקן מוגזמות. לדעתנו- חשוב ביותר להמשיך את ההקשבה ותשומת הלב לגוף ולתודעה, עליה עבדת בשיעור עצמו.. כך תדע/י מתי לאכול, מה לאכול ואיך לאכול. לכל אחד יש את הדרישות שלו, חילוף החומרים שלו והבריאות שלו. ניתן כמובן להתייעץ אתנו.(תקשורת…)

פעילות אחרי השיעור- עם המשך ההקשבה ותשומת הלב, תדע/י גם מה הכי נכון לעשות אחרי השיעור עבורך באמת. (וכמובן, תקשורת…)

ashtanga&sweat

זיעה, אשטנגה, קייץ, מזגן: Perspiration and Ashtanga Inspiration!

והשאלה היא: כמה זיעה, וכמה השראה צריך לתרגול אשטנגה? תלוי את מי שואלים, כמובן. תחליטו אתם: 50-50, או משהו אחר?

מבחינה היסטורית/ארכיאולוגית (עובדות מול סיפורים)- אשטנגה יוגה פתחה את הטרנד של תרגול יוגה שבמהותו הוא אירובי, כלומר- פעילות רצופה בעצימות מתוכננת ולאורך זמן: "כראוי, לאורך זמן, ברציפות" (- יוגה סוטרה 1, 14)- ואשר מלווה בטכניקת נשימה מדוייקת, ה-"אוג'איי".  התרגול הזה, המבוסס על העלאה מתואמת ומתוכננת של חום גוף בתרגול סדרתי רצוף עם שילוב אירובי/איזומטרי., היה זר ומוזר. כיום, תרגול יוגה דינאמית הוא חלק בלתי נפרד של עולם היוגה. הגישה ה"אשטאנגית"  במערב החלה לתפוש תאוצה כבר בתחילת שנות ה-90 . עד אז, כאמור, זה היה זרם מוזר ונידח של עולם ביוגה. אבל השינוי הגדול באמת החל כאשר דני פרדייז (ידידי ומורי) החל ללמד לקראת החצי השני של שנות ה-90 את סטינג, מדונה, דונה קארן, פול סיימון, קארים עבדול ג'אבאר, וסלבריטאים רבים אחרים, אנשי מוזיקה, במה, ספורט ויחסי ציבור. סטינג היה הראשון, והוא "העביר את דני" לחברים שלו, והם – לחברים שלהם. כולם גרו בניו יורק, ב-"סנטרל פארק ווסט". . אנשים אלו מטבעם הם אנרגטיים ודינאמיים, ותרגול האשטנגה היה להם פתיחת אופקים, גילוי דרך, תראפיה עצמית.  כאשר התפרסם עניין  הסלבריטאים- האשטנגה פשוט התפוצצה בארה"ב, ובאנגליה, ומשם בכל העולם. זו הארכיאולוגיה.

כל מתרגלי האשטנגה מכירים את "הריח". זיעה, לטוב ולרע, זה מאפיין עיקרי של פעילות גופנית נמרצת. בלוטות הזיעה החיצוניות והפנימיות (אקריניות/אפוקריניות) מפרישות זיעה- מעט שונה בהרכבה הכימי בין אלה לאלה- ולכן שונה גם בריח שלה. לאנשי ספורט, מוזיקה, ובמה הנשימה ההזעה היא חלק בלתי נפרד מהטכניקה הבימתית, מהמסע האנרגטי שהם חווים בכל הופעה. החיים שלהם אנגרטיים מאוד ומתוכננים מאוד. הלו"ז שלהם צפוף, הרבה אנשים תלויים בהם ובעבודתם ומתפרנסים ממנה. האשטנגה היא תרגול מדוד, קצוב, שנועד להביא תוצאות מתוכננות מראש תוך זמן ידוע. זה מתאים להם(לנו) ולאורח החיים שלהם. כמובן, שכל איש במה או ספורט מקצועי יעיד שהעיסוק שלו הוא גם רוחני ואנרגטי, לא רק פיזי. התרגול הדרום-הודי הזה, שהתפתח באקלים חם מאוד ולח עוד יותר- לא הפחיד את הסלבריטאים הנ"ל, לא שיגע אותם, אלא דווקא ניקה אותם, הרגיע אותם, "הוציא להם את הרעל", גרם לההם יצירתיות ועזר להם בהצלחתם האמנותית/כלכלית. יוגה, לא? ברור. וכמובן שהם דיברו על כך, והשאר זה "היז-סטוריה". העובדים/הקולגות והמעריצים נסחפו, ראו כי טוב, והמשיכו. חשוב לזכור שעד אז  האשטנגה הייתה קטנה ומצומצמת, סוג של בן-דוד מוזר  לשיטות היוגה שהיו פופולריות: איינגאר, שיוונאנדה, קונדליני, ודומיהם.  נכון, גם בשיטות אלו בהחלט מזיעים, אבל הריח הוא אחר. מדוע?

ובכן, מבחינת הריח-  מה שמבדיל שיעור יוגה בכלל  משיעורי תרגול אינטנסיביים אחרים הוא שככל הנראה מתרגלי יוגה בכלל שמים יותר לב לתזונה שלהם, ולנקיון האישי והאנרגטי שלהם.  "הריח של הזיעה" הרי נגרם בעיקר מחימצון הזיעה שהיא חומר אורגני (ע"י בקטריות הנמצאות על העור, תמיד) , ולא מהזיעה עצמה. החימצון גורם להתפתחות הריח, ואז כמובן השאלה מה מומס בזיעה, איזה תבלינים, איזה אוכל, ומה רמת הניקיון האישי. הזיעה היא סטרילית במקורה, אך מכילה גם חמרי  פסולת, אבל גם יסודות קורט חיוניים  שהגוף בהחלט יכול להשתמש בהם מחדש.  מכאן ההנחייה בכתבי יוגה עתיקים ששונים לשפשף בכפות הידיים את הגוף המזיע, וכך למרוח את הזיעה על הגוף: בצורה זו הגוף יכול לספוג חזרה דרך העור יסודות קורט ושומנים חיוניים המומסים בזיעה. הזיעה עצמה ממיסה את מה שנמצא על העור, הלכלוך ותאי עור מתים  נשטפים החוצה עם הזרם האינסופי של הזיעה,  והעור הנקי מתכסה בזיעה "נקייה". את זה משפשפים חזרה לעור. מגעיל? מה פתאום! זה גורם לתחושה "מאוחדת" בין חלקי הגוף,  זה מהווה עיסוי קל ונעים, ומעצים את מערכת היחסים שיש לנו עם הגוף האישי שלנו. מה, לא מספיק טוב? ??    ולמי שיעשה את זה- כולל בתי שחי וירכיים פנימיות, ירחם השם-  יגלה שע"י כך הוא מפחית בהרבה את ריח הזיעה שנותר על הגוף.   נסו ותראו.   וגם, למי שלא ניסה אף פעם- הזיעה היא חומר ממיס יוצא מהכלל, נסו לנקות עם זה סוגי לכלוך שונים ותראו לבד….

אז: התרגול הרצוף, האירובי, המלווה בנשימה רצופה ואחידה- גורם להזעה רצופה, זרם קבוע שהגוף פולט. כך שלזיעה אין זמן להתחמצן, ולכן אין לה זמן "להסריח". היא נוטפת החוצה ומתייבשת לה אי-שם.    הזרם הזה שוטף את הגורמים המחמצנים מפני העור (בקטריות ושאר ירקות) ומשאיר את העור נקי ודי סטרילי בזמן התרגול. הריח בחדר הוא ברור, והוא סוג  של "ריח פנימי" של הגוף. הריח הוא לא חמוץ וחריף, אלא עמוק וחם. זה כמעט כמו ריח של תינוק, לחובבי הד'אנר ולהורי הילדים שבינינו!   כמובן, שהתבלינים והמזון אותם הזכרתי יופיעו בזיעה, ולא כדאי להגזים בצריכתם….   כל זה נכון כמובן גם לגבי שיטות דינאמיות אחרות- אם הן אירוביות.  אבל האשטנגה בהחלט היא זו שגילתה את התרגול הסידרתי , הדינאמי, האינטנסיבי,הרצוף, לעולם הרחב.  בשיטות יוגה אחרות בהם הפעולה אינה אירובית ורצופה כמו האשטנגה- הזיעה מתייבשת על העור תוך כדי, מתחמצנת, והרי לכם הריח(בנוסף לאוכל ולתבלינים).

קירור וחימום מרחב התרגול:    פיזיולוגית, הזיעה מופרשת כאשר הגוף מתחמם, על מנת לקרר את פני העור ולווסת טמפרטורה. זה מעיד על כך שחום הגוף עולה, כמו מנוע או מנגנון מכני אחר שמגיע לטמפרטורת עבודה נכונה. אז הגוף עובד בהרמוניה טובה יותר, כל שכבות הרקמות השונות חמות ולכן יעילות יותר ועמידות יותר. אם נקרר את זה, נפגע באיזון החדש, ואז יש יותר סכנה לפגיעה. כמובן, שחייב להיות אוורור מספיק כדי להבטיח נשימה יעילה וגם שלא תהיה מצוקה מנטאלית . יש שמעדיפים שהכל סגור-סגור-סגור, יש מעדיפים יותר מאוורר.   "כלל הזהב היוגי"   הוא פשוט ונכון: יש להתאים את התרגול וה" מאטהא"(אמבייאנט, סביבת התרגול,מקום התרגול) למתרגל. הבעייה בשיעור קבוצתי היא שיש תמיד כמה דעות וכמה רצונות. אבל! כדאי מאוד לשים לב שלא יהיה קירור מסיבי של הרקמות החיצוניות- כי כאשר חלק המהרקמות קר יותר וחלק חם יותר, החלק הקר יותר (החיצוני) מתכווץ כתוצאה מהקור, אבל הרקמות הפנימיות חמות כי הן מושפעות פחות מהקירור החיצוני. נוצר חוסר איזון שהסנסורים התחושתיים לא תמיד מזהים, ולכן המודעות לא בהירה מספיק. במקרה כזה המתרגל חשוף יותר לפגיעה ופציעה כי, כאמור, הופר האיזון בגוף. אני אישית נגד הפעלת מזגנים בתרגול יוגה- מכל הבחינות: גם תיאורטית, גם אקולוגית, גם תרבותית וגם אקלימית. במקרים קיצוניים- כמו ת"א בחמסין היסטרי-  יש להפעיל מזגן רק כדי להוריד עומס לחות לכמה דקות- ואם יש חלונות- פשוט לאוורר קצת. אם יש חבורת מתרגלים שאוהבת חם-חם-סגור-סגור-  אז אפשר שפינה אחת של אולם התרגול תהיה "הפינה החמה", או שיתרגלו בנפרד…..

מהצד של המורה/המדריך/המנחה- עליו/עליה  לוודא שהמתרגלים לא "עולים על טורים", יעני מגיעים לטרפת  תרגולית…… כי כשהגוף חם מאוד עולה גם היכולת הפיזית אצל חלקנו, וגם "עולה הראש לדם", ויש נטייה להגזים- ולהפצע. זו אחריות משותפת של המורה והתלמיד: לא רק לדחוף קדימה, גם לעצור ולהרגיע. יוגה היא קודם כל "א-הימזה", אי-פגיעה. מורה,, שבאופן קבוע תלמידיו נפצעים (לוטוס, מישו?) –  אינו מלמד יוגה.   שישים לב, יתבונן, וינשום: ככל הנראה משהו לא עובד…..

לפני 25 שנה היתה מין אמירה "אשטנגית" : "זוהי פתיחה-IT's  an opening"   לגבי כאבים ופציעות. אמירה זו גרמה כל כך הרבה נזק לאשטנגה, שלא נדע. פתיחה של מה? של הבטן? לדעתי, אם כואב- הרי שמשהו לא בסדר, וחייבים לברר. חובה  לזכור את זה בתרגול ה"חם" הבא. כמובן שבתרגול חם גם יש להזהר מאוד מתיקונים-במגע (Adjustments) אינטנסיביים מדי.

פרקטיקה:  מחליקים בכלבים החביבים? שימו מגבת גדולה על מזרון התרגול או השתמשו במזרון כותנה "קלאסי". אתם זוכרים, בזמנו לא היו מזרונים תוצרת גרמניה או מזהו אחר. היה "לונגי" או עור של נמר…. נגבו זיעה נוטפת, החליפו חולצה אם צריך במהלך התרגול. יד מחליקה על הרגל במריצ'יאסנה? שימו מגבת קטנה על הברך, וזה ימנע את ההחלקה. נגבו את האזורים בגוף שבאים במגע אחד עם השני (באקאסאנה) לפני הכניסה לאסאנה.   ריח גוף? תדאגו לזה ע"י נקיון, כביסה ומונעי ריח אקולוגיים- שאינם מפריעים לזרימת הזיעה! שימו לב שהנקבוביות בעור לא תהיינה סגורות. חייבים לתת לזיעה לשטוף. תחשבו שאתם בדרום הודו, ובזה נגמר הדיון המנטאלי. כבסו את המזרון שלכם מדי פעם, ואז לא יהיה לו ריח. בקטריות כבר אמרנו? מומלץ בחום- בהצלחות ובזהירות!!

דר. גלעד חרובי, מכללת משכן היוגה-ת"א.

תרגול יוגה עצמי "בסגנון מייסור" (-Mysore Style)

שיעור זה מתקיים כחלק אינטגראלי מחומר הלימוד של "קורס מס. 6" – ימי שישי, 12:30-14:00.

כפי שמוסבר כאן בתרגול עצמי בקבוצה , מה שנקרא כיום תרגול יוגה בסגנון מייסור, תוכלו לתרגל אשטנגה יוגה באופן עצמאי ובקצב אישי, בליווי מורים מנוסים אשר יסייעו לכל תלמיד לזהות ולחזק נקודות תורפה גופניות או מנטאליות הנוגעות לביצוע התנוחות, איזון תנועה-נשימה, ריכוז וכן הלאה. (בעיות גב, עורף, כתפיים, ברכיים, שורש כף היד, הפסיכולוגיה של התרגול)……

כפי שהסברנו, תרגול זה הוא חלק מליווי המורים בשיעור בקורס מס. 6. .
במקרה הצורך תינתן גם הדרכה מילולית פרטנית.
ההגדרה הטובה ביותר לסגנון תרגול זה היא- המורה מנחה את המתרגל האינדיבידואלי, ולא את השיעור.
זוהי הזדמנות מעולה להתפתחות אישית בתרגול יוגה בכלל ואשטנגה יוגה בפרט!

ההיסטוריה של השם "סגנון מייסור":

כאשר סרי קרישנה פטאבהי-ג'ויס לימד את תלמידיו המערביים הראשונים, התרגול בחדר התרגול שלו בעיר "מייסור" (דרום הודו, מדינת קרנטאקה) היה מורכב משני מרכיבים מרכזיים: שיעור מודרך-קבוצתי או אישי- ושיעור תרגול עצמי, גם הוא אישי או קבוצתי- תלוי כמה תלמידים היו ל"גורוג'י" (שם החיבה הידוע) באותה עת. .
השיעור המודרך כלל העברת אינפורמציה מילולית ו/או ספירת וויניאסות.
בשיעור התרגול העצמי, הדגש היה על תיקונים והדרכה אישיים – בעיקר במגע, עם מעט מאוד הנחייה מילולית.
בקשר לכך – חייבים לזכור, בחיבה ובאהבה רבה – כי השפה האנגלית לא היתה הצד החזק של ק.פ.ג'.
בהמשך, כאשר החלו המערביים הראשונים ללמד אשטנגה יוגה בקליפורניה (דיוויד וויליאמס ותלמידיו הראשונים- דייויד סוונסון, נאנסי גילגוף, דני פרדייז) הם קראו לשיטת היוגה אותה הם לימדו בשם "סגנון מייסור" Mysore Style, כדי להבדיל אותה משיטות היוגה האחרות שהיו מוכרות באותה תקופה (איינגר, שיוונאנדה, קונדליני, סאטיאנאנדה ועוד). כמובן שהם לימדו בשני הסגנונות- שיעור מודרך ותרגול עצמי בקבוצה (כדי לדייק – קיבלתי אינפורמציה זו באופן אישי משיחות עם דייויד סוונסון, דני פרדייז,וצ'אק מילר – וגם מדיוויד וויליאמס: הוא הראשון הראשון, כזכור- ושאר החבורה הם תלמידיו הראשונים, יחד עם מטי עזרתי, ריצ'רד פרימן, בראד ראמזי, נאנסי גילגוף ועוד).
בחמש עשרה השנים האחרונות השם "מייסור סטייל" הפך לשם נרדף רק לאחד משני הסגנונות: התרגול העצמי בקבוצה (Mysore Style self practice). מדוע? זה כבר סיפור אחר לגמרי…
חשוב לזכור את היידע הזה כאשר מתייחסים למונח "מייסור סטייל – סגנון מייסור".

 

למבחר הקורסים בהדרכת ד"ר גלעד ומירי חרובי בקרו בעמוד קורסי יוגה

יוגה אנטומית – טכניקת אשטנגה אנטומית – AAT

ברוך הבא להכרות עם טכניקת היוגה האנטומית: תרגול ייחודי המכוון לתמיכה, קידום והעמקה של תרגול היוגה שלך.

שיטה זו פותחה ע"י ד"ר גלעד חרובי, בעקבות 26 שנים של תרגול מסור ומחקר אינטנסיבי על ביצוע סדרות התרגול של ה"אשטנגה".

כל מתרגל ותיק יודע כי אשטנגה יוגה מבוססת על תרגול נשימה (פארניאמה), תנוחות יוגה (אסאנות) וזרימה במעבר בין התנוחות השונות (ויניאסה). עם זאת, למתרגלים רבים- חדשים וותיקים כאחד – חסר ידע תיאורטי ויישומי המאפשר העמקה והבנה אמיתית של טכניקת האשטנגה.
טכניקת היוגה האנטומית היא שיטת לימוד וחקירת יוגה אשר פותחה על ידי ד"ר גלעד חרובי במשכן היוגה, על סמך ניסיון מצטבר של למעלה מעשרים שנות תרגול, לימוד, חקירה והוראת יוגה. טכניקה זו מעניקה כלים ייחודיים וחיוניים המשפרים באופן משמעותי את איכות התרגול.

 טכניקת יוגה אנטומית נלמדת בכל שיעור ובכל קורס המוצעים במכללת המשכן!

היא מיועדת לרכישת הבנה מעמיקה של מבנה הסדרות השונות ונושאי התרגול שלהם, ושל ארבעת עקרונות התרגול הבסיסיים עליהם מושתתת האשטנגה יוגה – BPVD. נלמד להכיר שילוב בין נושא אנטומי לנושא אנרגטי, ונושאים הקשורים לתרגול אסאנות ופראניאמה. נכיר את התיאוריה שמאחורי התרגול באמצעות מקורות תיאורטיים וטקסטואליים, תרגול בוריאציות שונות, עבודה עם אביזרי עזר למי שזקוק, והתבוננות לעומק במרכיבי תרגול היוגה.
ההעמקה המתאפשרת במסגרת טכניקת היוגה האנטומית מסייעת גם בתהליך ההתאמה האישית של תרגול היוגה ליכולות והמגבלות האישיות: במסגרת טכניקת היוגה האנטומית ניתן לסייע ולחזק נקודות תורפה אישיות אשר מתגלות בתרגול באמצעות בחירת וריאציית תרגול המותאמת באופן אישי לאנטומיית המתאמן. בדומה, ניתן לסייע בהתאמת אופני תרגול ייחודיים למתרגלים הסובלים מפגיעות פיסיות שונות.

ההעמקה המתאפשרת במסגרת טכניקת היוגה האנטומית מסייעת גם בתהליך ההתאמה האישית של תרגול היוגה ליכולות והמגבלות האישיות: במסגרת טכניקת היוגה האנטומית ניתן לסייע ולחזק נקודות תורפה אישיות אשר מתגלות בתרגול באמצעות בחירת וריאציית תרגול המותאמת באופן אישי לאנטומיית המתאמן. בדומה, ניתן לסייע בהתאמת אופני תרגול ייחודיים למתרגלים הסובלים מפגיעות פיסיות שונות.

למבחר הקורסים בהדרכת ד"ר גלעד ומירי חרובי בקרו בעמוד קורסי יוגה

 

אשטנגה יוגה רמה 1-3

אשטנגה יוגה בשיעור קבוצתי משולב- "השיעור הקלאסי"! כך התפרסם התרגול במערב.

שילוב של זמן תרגול אישי שקט, הנחייה טכנית לפי נושאים, תיקונים במגע והרבה הומור. ידידותי למהדרין, לא דוגמאטי, עתיר מידע יוגי.

בדיוק המקום לתרגל ולהתקדם בקצב שלך – "עם קצת עזרה מידידי" (with a little help from my friends).

בואו ליהנות משיטת תרגול ייחודית המבוססת על עבודה משולבת של מתרגלים מכל הרמות- ומאפשרת לכם ליהנות מכל העולמות.

שיעור קלאסי לתרגול ה'אשטנגה ויניאסה יוגה' עם מיקוד בויניאסה (זרימה): מעבר דינאמי בין אסאנות (תנוחות) התרגול השונות, עם דגש על איזון בין תרגול תנועה לתרגול פראניאמה (נשימה). בשיעור זה נתרגל את 'הסדרה הראשונה' של האשטנגה יוגה- צ'יקיסטה יוגה, אשר מחזקת ומטהרת את הגוף, משפרת את הגמישות ומאפשרת זיהוי של חסימות בזרימה האנרגטית. תרגול יסודי של סדרה זו הוא משמעותי במיוחד מאחר והוא מהווה את הבסיס הנפשי והגופני לתרגול סדרות מתקדמות יותר, הממוקדות בשחרור (ולא רק בזיהוי!) של קשרים במערכת האנרגטית.
התרגול המשותף למתאמנים ברמות ודרגות ותק שונות מספק חוויה אנרגטית מיוחדת במינה, המאפשרת תרגול דינאמי לצד העמקה ודיוק בביצוע האסאנות, באמצעות תשומת לב פרטנית בהתאם לצרכיו האישיים של כל מתרגל.
שיעור חובה לכל מתאמן המעוניין לאמץ את אשטנגה יוגה כדרך חיים ולהתקדם בדרך החוויתית והמרתקת שמציעה מסורת היוגה.

מפגש עם ג'ון סקוט, ינואר 2012

ידידים וותיקים, בית קפה, תל אביב.

אחד המורים הידועים בעולם לאשטנגה יוגה, ג'ון סקוט, ביקר השבוע בת"א ולימד סדנא בת 4 ימים.

היה מרתק כתמיד לפגשו "מחוץ למזרון" ולהעביר 75 דקות יקרות ביחד (ג'ון מורה מבוקש מאוד ועסוק מאוד- ולכבוד היה לי!!)

נפגשנו לראשונה בלונדון כאשר הוא לא היה מוכר בכלל (אם אינני טועה- 1992 או 1993). חבר משותף הפגיש בינינו-דיברנו בטלפון- אני באתי מאוקספורד שם לימדתי סדנת אשטנגה, והוא הגיע לאנגלייה רק כשנה קודם לכן. ג'ון מתרגל מאז 1988, אני מתרגל מאז 1986.

היה קר מאוד בלונדון, ובמרכז היוגה שבו הוא לימד היה חם, הוא סיים ללמד שיעור בוקר ותרגלנו יחד- "תרגול עצמי" כהלכתו, סדרה שנייה-"נאדי שודהאנה". מאז נפגשנו כמה פעמים- בסדנאות של סרי קרישנה פטאבי-ג'וייס ז"ל-"גורוג'י", ביתו סראסוואטי ונכדו שאראת'.

ג'ון חזר לגור עם משפחתו באנגליה זה עתה, לאחר שנים של פעילות בארץ מולדתו- ניו זילנד.

ג'ון ואני מלמדים מעט שונה- אך את אותה שיטה. ג'ון דבק בסגנון הלימוד שהתגבש בעיקר בעשרים השנה האחרונות- "תרגול עצמי"(מה שנקרא כיום מייסור סטייל) ו"ספירת וינייאסות מדוייקת". אני-אנחנו- מלמדים גם, בנוסף ל"ספירה המדוייקת" ו-"תרגול עצמי" גם סגנון נוסף, הנקרא "שיעור מודרך"- שהוא שילוב של ה"ספירה המדוייקת" עם מרכיב של לימוד תיאורטי און-ליין, ונותן מענה לאחוזים גדולים מאוד מתרגלי אשטנגה מסורים שהתרגול ה"מסורתי" אינו מניב להם את התוצאות הרצויות (בלי להיכנס ליותר מדי פרטים….). וכן, יש דברים בסגנון הלימוד שלנו המותאמים ספציפית לקהל אותו פגשנו בעשרים ושש השנים האחרונות- בארץ ובעולם.

כל הסגנונות הללו נקראו בזמנו "מייסור סטייל יוגה- יוגה בסגנון מייסור": זה השם שהמורה הראשון שלימד במערב- דייויד וויליאמס החביב והמתוק- ותלמידיו הראשונים- נתנו ל"אשטנגה" כאשר הם לימדו בקליפורניה, אי שם בשנות השבעים והשמונים: מייסור היא עיר מגוריו של סרי גורוג'י.

הסגנון ה-"נוקשה" תלוי במורה, ולא במהות השיטה שנקראת "אשטנגה". יוגה אינה אמורה להיות "נוקשה", אך חשוב מאוד להכיר את ה"סילבוס" המקורי, שהוא קשה ומכיל אינסוף אינפורמציה. אינפורמציה זו אמורה גם היא להגיע לתלמידים, לא רק האסאנה/וינייאסה.. "גורוג'י" אמר לחלק מהמורים הראשונים שלמדו אצלו בימים ההם:

"עשרים שנה תעשה מה שאני מלמד אותך. אחר כך תעשה את שלך. 20 years you do what I tell you. then you make up your own."
אם המורה נוקשה ואינו גמיש בראשו- הרי שהלימוד יהיה נוקשה. ג'ון אינו נוקשה כלל: הוא כיפי, מצחיק, כנה ומסור. הוא גם נחמד! והוא שותה קורטאדו! (הפוך קטן, בכוס של אספרסו כפול). זה השם הקאטאלאני לקפה הפוך, בברצלונה עיר הקודש וגרורותיה). יאללה בארסה! סליחה, באנדה!

לזכרם של גדולי יוגה בני זמננו: יוגי בהג'אן

מאת גלעד חרובי, מקורות: טיימס אף אינדיה, ותודות רבות לחברים וידידים בעולם היוגה

יוגי בהג'אן, בן 75, עזב את גופו ב- 7 באוקטובר 2005, באספניולה, ניו-מכסיקו, ארה"ב. נפטר ממחלת לב, ממנה סבל מזה זמן.

יוג'י בהג'אןיוגי בהג'אן מוכר ברחבי עולם היוגה כמאסטר של "קונדליני יוגה" ו-"האת'הא יוגה", שימש כסמכות הדתית והאדמיניסטרטיבית העליונה לדת הסיקית בחצי הכדור המערבי, ובעל התואר "סיק סאהיב" (מאסטר הסיקים) ע"י הגוף הדתי העליון של הסיקים, השוכן ב"מקדש הזהב" המיתולוגי ב-אמריצאר.

אלפים רבים תלמידים אמריקאים (שם התגורר ופעל) העריצו את יוגי בהג'אן, מייסד ארגון ה-" Healthy-Happy-Holy Organisation ('3.H.O.')".
יוגי נולד ב- 1929, בשם הארבהאג'אן סינג פורי. אביו היה רופא, וכילד זכה לחינוך מעולה בבתי ספר פרטיים, ומשפחה תומכת. תרגל ועסק ביוגה כל חייו, גם כשעבד לפרנסתו במשרה ממשלתית של פקיד מס ומכס, באמריצאר. היגר לטורונטו ב- 1968, עבר ללוס-אנג'לס והקים את ה-אשראם הראשון שלו במוסך….. אך בסיומה של פעילות חייו ניהל כ- 200 מרכזים דתיים בארה"ב ואירופה שנקראו בשם – "גורו ראם דאס אשראם- Guru Ram Das Ashrams ".

למרות שה-סיקים ידועים כאוכלי בשר, בהאג'אן עמד על כך שחסידיו יהיו צמחוניים בלבד. ולמרות ש-יוגה אינה חלק מהדת ה-סיקית, הוא לימד גירסת יוגה טנטרית, דתית, אינטנסיבית ובעל מרכיבים מיסטיים דומיננטיים. גירסה זו כוללת גם תרגול בזוגות של גברים ונשים. אדם מסור, בעל חזון ובעל יידע רב, מוכר ומוערך עד מאוד בקהילת היוגה העולמית. אחד מאותם אנשים נדירים, המשמשים דוגמא ברורה ופשוטה לשילוב בין "המתרגל- practitioner" ובין "המלומד- scholar". השילוב אותו מדגישה "דארשנת" היוגה כבסיס אמיתי לדרכו של איש היוגה, ה-"יוגי".

עם פטירתם של גדולי יוגה נוספים בעת האחרונה- (סוואמי סאטצ'ידאננדה, אינדרה דווי) אין מנוס מלהבחין , בצער ובשמחה כאחד, שעולם היוגה בן-זמננו מתקרב לצומת דרכים מעניינת ומרתקת: דור המורים הגדולים מתגלגל לו הלאה… בראייה היסטורית, ברור שגדולי-דור נוספים יצטרפו לגלגול הזה. ב.ק.ס.איינגר ו – סרי ק.פ.ג'ויס אינם אנשים צעירים- שניהם בשנות ה- -90 שלהם. דסיקשר צעיר יותר ויהיה עמנו עוד זמן רב. אבל דווקא ממנו, דסיקשר, איש דור הביניים, בנו של "המורה של הקדומים" סרי ט.קרישנצ'ריה- מגיעה בשורת השינוי: הוא הראשון שמדבר על "יוגה" כדארשנה, קודם כל, ועל "שיטות " כעניין אחר, אולי אפילו שולי. דעתי האישית היא שדסיקשר מוביל כיוון נכון בהבנת היוגה כדארשנה, והדור הבא של המורים הגדולים ימשיך בכיוון זה. יהיה מרתק! ויהיה נכון.
ושיהיה ברור : שיטות תמיד תהיינה- כיוון שזו דרכו של עולם. אך ראיית וחקירת הדארשנה כערך עילאי, מעל ה"שיטות", היא הכיוון אותו מתווה פטאנג'לי במקור. זו ה"יוגה הקלאסית", וכך היא נראית במקור- הרבה לפני המפרשים הראשונים של הסוטרות, החשובים כשלעצמם….

"Lokhaa-samastha sukhino-bhavanthu – והלוואי ותושבי העולם יחיו בשמחה ושגשוג." משפט הסיום של מנטרת–הסיום , אשטנגה ויניאסה יוגה.

לזכרו של מאהארישי מאהש יוגי

נפטר ב- 5 לפברואר 2008

מעט על אדם שעשה הרבה מאת גילעד חרובי

מאהארישי מאהש יוגימאהארישי מאהש יוגי (מילולית: היוגי החוזה האדיר,הדבק ב-שיווה) נפטר אמש מעולמנו בכפר מגוריו פלודרופ, בהולנד, בשנתו, בן 91. (למרות שתאריך הולדתו המדוייק שנוי מעט במחלוקת).
מי שימשיך את דרכו בראש הארגון שלו הוא מהראג'ה (מילולית: מלך גדול) נדר ראם (לשעבר: טוני נאדר), רופא לבנוני שלמד עם המהרישי 25 שנה. יחד עמו יהיו עוד 13 "ראג'ות" (מילולית: מלכים) יועצים.

בתמונה: מאהארישי בימי החיפושיות, מודל פסיכודאלי, על שער ה"טיים".

מהארישי

מאהארישי הוא האדם שפיתח והפיץ את תיאוריית המדיטציה הטרנסנדנטאלית בעולם כולו, ובהשראתו הוקמו מוסדות אקדמיים (עם ובלי מרכאות) תנועה לכינון שלום עולמי (שהמדיטציה הטרנסצנדלית אמורה להביא) מרכזי חינוך עממיים (בהודו) וארגון כלכלי ענף (נדל"ן, תרופות וקוסמטיקה המבוססות על האיורוודה). התיאוריה עליה מבוססת משנתו נקראת "תיאורית השדה המאוחד", והיא מתייחסת לפירוש הדתי של ה"יוגה סוטרה" של פטאנג'אלי, ונובעת מהמסורת הוודית כמובן ומה- "בהאגאווד גיטה".

כמו הרוב המכריע של אנשים במעמדו ("גורו", אלא מה) גם הוא היה דמות שנוייה במחלוקת על מגוון נושאים כמו פרסום, כסף, מיסיונריות דתית ועוד, אולם לא ניתן לקחת ממאהארישי את העובדות החשובות על עבודתו לטובת האנושות- וזה ללא מרכאות. מיליונים מתרגלים את המ"ט, בהרבה מאוד מקומות בעולם (192 מדינות, לפי אנשי הארגון). המונח "מדיטציה" עצמו קיבל דחיפה אדירה בעקבות עבודתו- למרות שמונח זה אינו הודי מקורי אלא נוצרי.
אבל, בין אם הטכניקה הזו היא ממש מדיטציה או דמיון מודרך בלבד- הרי שלתרגל את זה פעמיים ביום זה עושה טוב. ללא ספק. גילוי נאות: גם אני (ג.ח.) התחלתי בתרגול זה את המסע שלי אל התודעה- אי שם בשנת 1974.
מאהארישי זכה לפרסום עולמי ב-1968, לאחר שהביטלס בכבודם ובעצמם למדו איתו מ"ט באשראם שלו בהודו. הערצתם הביאה לפריחה אדירה בהתיחסות העולמית אליו ולמשנתו. בשירם "לאורך היקום-across the universe" הם חוזרים על המאנטרה "ג'יי גורו דווה, אום"- גורו דווה הוא מורו האהוב של המאהארישי. הביטלס נטשו אותו בפחי נפש לאחר שערורייה הקשורה אליו ולכוכבת הקולנוע מיה פארו…על פרשה זו כתב ג'ון לנון את השיר "סקסי סיידי". עד היום לא ברור בדיוק מה קרה שם, .
מה שמלמד שוב שיכול להיות שיש לך מסר מעולה, אבל כל עוד אנחנו בני אדם הרי שיש להתייחס אלינו כבני אדם, עם כל החולשות והיתרונות. שני במאי קולנוע מפורסמים שהיו תלמידיו הם קלינט איסטווד ודייויד לינץ', ומוזיקאים נוספים- דונובאן האירי ו"נערי החוף" הקליפורניים.
ב-1990 העתיק המאהרישי את המרכז שלו לכפר ההולנדי פלודרופ.
אנשי ארגונו של מאהארישי פרסמו לאורך השנים מחקרים רבים על השפעות תרגול המ"ט. הדעות חלוקות מאוד על הקבילות וההשפעה של מחקרים אלו, ועד היום קשה לקרוא להם "מדעיים". כנ"ל גם לגבי תיאוריית "התעופה היוגית" , שהיא לעשה קפיצה במצב של לוטוס. אולם כדאי לזכור שכל תחום המחקר של פרקטיקות כמו היוגה ושיטות הריכוז וההתבוננות ("מדיטציה") השונות עדיין לא החל, למעשה. אין תקציבים….המחקרים שכן נעשים הם מעטים ורובם לא עומדים בקני המידה הסטטיסטיים המוכרים במערב.
שמו המקורי של מאהארישי היה מאהש פראסאד ווארמה. נולד בג'אבאלפור, בהודו, למשפחה דתית שיוויסטית. למד פיזיקה באוניברסיטת אללאבאד (יש אומרים שגם רפואה), היה תלמידו של סוואמי ברהמאנאנדה סרסוואטי, אך לא יכול היה לרשת את מקומו כמנהיג רוחני לאחר מותו כי לא הגיע ממשפחה בראהמינית. בשנת 1958 החל בסדרה של מסעות בינלאומיים בהם לימד את המ"ט, וב-1970 החל ללמד את טכניקת ה"סידהיס", (מילולית: כוחות על) ששיאה הוא "התעופה היוגית" הנ"ל. בהמשך פיתח מאהארישי טכניקות שונות הקשורות לשלום עולמי, רפואה, אסטרולוגיה, מוזיקה, כלכלה ומנהל. כולן נלמדות ומתורגלות בקרב חסידיו ומאמיניו ובמוסדות הלימודיים שהוקמו ע"י הארגון ברחבי העולם- כולל רשת שידור המועברת בלווין לבתי החסידים. גם מטבע עולמי לכלכלה העולמית החדשה ייצר הארגון של מאהארישי- לחובבי העניין.

גלעד חרובי

גלעד חרובי

מייסד משכן היוגה-תל אביב

כל הזכויות שמורות! העתקה ו/או פרסום בכל מדיה שהיא ללא אישור מפורש בכתב מהמחבר אסורה, וגם אינה הוגנת. עקרון ה"אי-פגיעה" - AHIMSA- חל כאן והוא חשוב יותר מכל ניסוח של איסור זה או אחר.
אבל, אפשר בהחלט לבקש ולקבל רשות.