זיעה, אשטנגה, קייץ, מזגן: Perspiration and Ashtanga Inspiration!

והשאלה היא: כמה זיעה, וכמה השראה צריך לתרגול אשטנגה? תלוי את מי שואלים, כמובן. תחליטו אתם: 50-50, או משהו אחר?

מבחינה היסטורית/ארכיאולוגית (עובדות מול סיפורים)- אשטנגה יוגה פתחה את הטרנד של תרגול יוגה שבמהותו הוא אירובי, כלומר- פעילות רצופה בעצימות מתוכננת ולאורך זמן: "כראוי, לאורך זמן, ברציפות" (- יוגה סוטרה 1, 14)- ואשר מלווה בטכניקת נשימה מדוייקת, ה-"אוג'איי".  התרגול הזה, המבוסס על העלאה מתואמת ומתוכננת של חום גוף בתרגול סדרתי רצוף עם שילוב אירובי/איזומטרי., היה זר ומוזר. כיום, תרגול יוגה דינאמית הוא חלק בלתי נפרד של עולם היוגה. הגישה ה"אשטאנגית"  במערב החלה לתפוש תאוצה כבר בתחילת שנות ה-90 . עד אז, כאמור, זה היה זרם מוזר ונידח של עולם ביוגה. אבל השינוי הגדול באמת החל כאשר דני פרדייז (ידידי ומורי) החל ללמד לקראת החצי השני של שנות ה-90 את סטינג, מדונה, דונה קארן, פול סיימון, קארים עבדול ג'אבאר, וסלבריטאים רבים אחרים, אנשי מוזיקה, במה, ספורט ויחסי ציבור. סטינג היה הראשון, והוא "העביר את דני" לחברים שלו, והם – לחברים שלהם. כולם גרו בניו יורק, ב-"סנטרל פארק ווסט". . אנשים אלו מטבעם הם אנרגטיים ודינאמיים, ותרגול האשטנגה היה להם פתיחת אופקים, גילוי דרך, תראפיה עצמית.  כאשר התפרסם עניין  הסלבריטאים- האשטנגה פשוט התפוצצה בארה"ב, ובאנגליה, ומשם בכל העולם. זו הארכיאולוגיה.

כל מתרגלי האשטנגה מכירים את "הריח". זיעה, לטוב ולרע, זה מאפיין עיקרי של פעילות גופנית נמרצת. בלוטות הזיעה החיצוניות והפנימיות (אקריניות/אפוקריניות) מפרישות זיעה- מעט שונה בהרכבה הכימי בין אלה לאלה- ולכן שונה גם בריח שלה. לאנשי ספורט, מוזיקה, ובמה הנשימה ההזעה היא חלק בלתי נפרד מהטכניקה הבימתית, מהמסע האנרגטי שהם חווים בכל הופעה. החיים שלהם אנגרטיים מאוד ומתוכננים מאוד. הלו"ז שלהם צפוף, הרבה אנשים תלויים בהם ובעבודתם ומתפרנסים ממנה. האשטנגה היא תרגול מדוד, קצוב, שנועד להביא תוצאות מתוכננות מראש תוך זמן ידוע. זה מתאים להם(לנו) ולאורח החיים שלהם. כמובן, שכל איש במה או ספורט מקצועי יעיד שהעיסוק שלו הוא גם רוחני ואנרגטי, לא רק פיזי. התרגול הדרום-הודי הזה, שהתפתח באקלים חם מאוד ולח עוד יותר- לא הפחיד את הסלבריטאים הנ"ל, לא שיגע אותם, אלא דווקא ניקה אותם, הרגיע אותם, "הוציא להם את הרעל", גרם לההם יצירתיות ועזר להם בהצלחתם האמנותית/כלכלית. יוגה, לא? ברור. וכמובן שהם דיברו על כך, והשאר זה "היז-סטוריה". העובדים/הקולגות והמעריצים נסחפו, ראו כי טוב, והמשיכו. חשוב לזכור שעד אז  האשטנגה הייתה קטנה ומצומצמת, סוג של בן-דוד מוזר  לשיטות היוגה שהיו פופולריות: איינגאר, שיוונאנדה, קונדליני, ודומיהם.  נכון, גם בשיטות אלו בהחלט מזיעים, אבל הריח הוא אחר. מדוע?

ובכן, מבחינת הריח–  מה שמבדיל שיעור יוגה בכלל  משיעורי תרגול אינטנסיביים אחרים הוא שככל הנראה מתרגלי יוגה בכלל שמים יותר לב לתזונה שלהם, ולנקיון האישי והאנרגטי שלהם.  "הריח של הזיעה" הרי נגרם בעיקר מחימצון הזיעה שהיא חומר אורגני (ע"י בקטריות הנמצאות על העור, תמיד) , ולא מהזיעה עצמה. החימצון גורם להתפתחות הריח, ואז כמובן השאלה מה מומס בזיעה, איזה תבלינים, איזה אוכל, ומה רמת הניקיון האישי. הזיעה היא סטרילית במקורה, אך מכילה גם חמרי  פסולת, אבל גם יסודות קורט חיוניים  שהגוף בהחלט יכול להשתמש בהם מחדש.  מכאן ההנחייה בכתבי יוגה עתיקים ששונים לשפשף בכפות הידיים את הגוף המזיע, וכך למרוח את הזיעה על הגוף: בצורה זו הגוף יכול לספוג חזרה דרך העור יסודות קורט ושומנים חיוניים המומסים בזיעה. הזיעה עצמה ממיסה את מה שנמצא על העור, הלכלוך ותאי עור מתים  נשטפים החוצה עם הזרם האינסופי של הזיעה,  והעור הנקי מתכסה בזיעה "נקייה". את זה משפשפים חזרה לעור. מגעיל? מה פתאום! זה גורם לתחושה "מאוחדת" בין חלקי הגוף,  זה מהווה עיסוי קל ונעים, ומעצים את מערכת היחסים שיש לנו עם הגוף האישי שלנו. מה, לא מספיק טוב? ??    ולמי שיעשה את זה- כולל בתי שחי וירכיים פנימיות, ירחם השם-  יגלה שע"י כך הוא מפחית בהרבה את ריח הזיעה שנותר על הגוף.   נסו ותראו.   וגם, למי שלא ניסה אף פעם- הזיעה היא חומר ממיס יוצא מהכלל, נסו לנקות עם זה סוגי לכלוך שונים ותראו לבד….

אז: התרגול הרצוף, האירובי, המלווה בנשימה רצופה ואחידה– גורם להזעה רצופה, זרם קבוע שהגוף פולט. כך שלזיעה אין זמן להתחמצן, ולכן אין לה זמן "להסריח". היא נוטפת החוצה ומתייבשת לה אי-שם.    הזרם הזה שוטף את הגורמים המחמצנים מפני העור (בקטריות ושאר ירקות) ומשאיר את העור נקי ודי סטרילי בזמן התרגול. הריח בחדר הוא ברור, והוא סוג  של "ריח פנימי" של הגוף. הריח הוא לא חמוץ וחריף, אלא עמוק וחם. זה כמעט כמו ריח של תינוק, לחובבי הד'אנר ולהורי הילדים שבינינו!   כמובן, שהתבלינים והמזון אותם הזכרתי יופיעו בזיעה, ולא כדאי להגזים בצריכתם….   כל זה נכון כמובן גם לגבי שיטות דינאמיות אחרות- אם הן אירוביות.  אבל האשטנגה בהחלט היא זו שגילתה את התרגול הסידרתי , הדינאמי, האינטנסיבי,הרצוף, לעולם הרחב.  בשיטות יוגה אחרות בהם הפעולה אינה אירובית ורצופה כמו האשטנגה- הזיעה מתייבשת על העור תוך כדי, מתחמצנת, והרי לכם הריח(בנוסף לאוכל ולתבלינים).

קירור וחימום מרחב התרגול:    פיזיולוגית, הזיעה מופרשת כאשר הגוף מתחמם, על מנת לקרר את פני העור ולווסת טמפרטורה. זה מעיד על כך שחום הגוף עולה, כמו מנוע או מנגנון מכני אחר שמגיע לטמפרטורת עבודה נכונה. אז הגוף עובד בהרמוניה טובה יותר, כל שכבות הרקמות השונות חמות ולכן יעילות יותר ועמידות יותר. אם נקרר את זה, נפגע באיזון החדש, ואז יש יותר סכנה לפגיעה. כמובן, שחייב להיות אוורור מספיק כדי להבטיח נשימה יעילה וגם שלא תהיה מצוקה מנטאלית . יש שמעדיפים שהכל סגור-סגור-סגור, יש מעדיפים יותר מאוורר.   "כלל הזהב היוגי"   הוא פשוט ונכון: יש להתאים את התרגול וה" מאטהא"(אמבייאנט, סביבת התרגול,מקום התרגול) למתרגל. הבעייה בשיעור קבוצתי היא שיש תמיד כמה דעות וכמה רצונות. אבל! כדאי מאוד לשים לב שלא יהיה קירור מסיבי של הרקמות החיצוניות- כי כאשר חלק המהרקמות קר יותר וחלק חם יותר, החלק הקר יותר (החיצוני) מתכווץ כתוצאה מהקור, אבל הרקמות הפנימיות חמות כי הן מושפעות פחות מהקירור החיצוני. נוצר חוסר איזון שהסנסורים התחושתיים לא תמיד מזהים, ולכן המודעות לא בהירה מספיק. במקרה כזה המתרגל חשוף יותר לפגיעה ופציעה כי, כאמור, הופר האיזון בגוף. אני אישית נגד הפעלת מזגנים בתרגול יוגה- מכל הבחינות: גם תיאורטית, גם אקולוגית, גם תרבותית וגם אקלימית. במקרים קיצוניים- כמו ת"א בחמסין היסטרי-  יש להפעיל מזגן רק כדי להוריד עומס לחות לכמה דקות- ואם יש חלונות- פשוט לאוורר קצת. אם יש חבורת מתרגלים שאוהבת חם-חם-סגור-סגור-  אז אפשר שפינה אחת של אולם התרגול תהיה "הפינה החמה", או שיתרגלו בנפרד…..

מהצד של המורה/המדריך/המנחה- עליו/עליה  לוודא שהמתרגלים לא "עולים על טורים", יעני מגיעים לטרפת  תרגולית…… כי כשהגוף חם מאוד עולה גם היכולת הפיזית אצל חלקנו, וגם "עולה הראש לדם", ויש נטייה להגזים- ולהפצע. זו אחריות משותפת של המורה והתלמיד: לא רק לדחוף קדימה, גם לעצור ולהרגיע. יוגה היא קודם כל "א-הימזה", אי-פגיעה. מורה,, שבאופן קבוע תלמידיו נפצעים (לוטוס, מישו?) –  אינו מלמד יוגה.   שישים לב, יתבונן, וינשום: ככל הנראה משהו לא עובד…..

לפני 25 שנה היתה מין אמירה "אשטנגית" : "זוהי פתיחה-IT's  an opening"   לגבי כאבים ופציעות. אמירה זו גרמה כל כך הרבה נזק לאשטנגה, שלא נדע. פתיחה של מה? של הבטן? לדעתי, אם כואב- הרי שמשהו לא בסדר, וחייבים לברר. חובה  לזכור את זה בתרגול ה"חם" הבא. כמובן שבתרגול חם גם יש להזהר מאוד מתיקונים-במגע (Adjustments) אינטנסיביים מדי.

פרקטיקה:  מחליקים בכלבים החביבים? שימו מגבת גדולה על מזרון התרגול או השתמשו במזרון כותנה "קלאסי". אתם זוכרים, בזמנו לא היו מזרונים תוצרת גרמניה או מזהו אחר. היה "לונגי" או עור של נמר…. נגבו זיעה נוטפת, החליפו חולצה אם צריך במהלך התרגול. יד מחליקה על הרגל במריצ'יאסנה? שימו מגבת קטנה על הברך, וזה ימנע את ההחלקה. נגבו את האזורים בגוף שבאים במגע אחד עם השני (באקאסאנה) לפני הכניסה לאסאנה.   ריח גוף? תדאגו לזה ע"י נקיון, כביסה ומונעי ריח אקולוגיים- שאינם מפריעים לזרימת הזיעה! שימו לב שהנקבוביות בעור לא תהיינה סגורות. חייבים לתת לזיעה לשטוף. תחשבו שאתם בדרום הודו, ובזה נגמר הדיון המנטאלי. כבסו את המזרון שלכם מדי פעם, ואז לא יהיה לו ריח. בקטריות כבר אמרנו? מומלץ בחום- בהצלחות ובזהירות!!

דר. גלעד חרובי, מכללת משכן היוגה-ת"א.