Gili&Miri

למי שייכת ה-יוגה?

גלעד חרובי תרגם מאמר קצר של דיפאק צ'ופרה, שפורסם ב-"ניו יורק טיימס", בתאריך 1 בדצמבר 2010.
המאמר הזה הוא תגובה למאמר של פול וויטלו, אשר פורסם גם הוא ב- "ניו יורק טיימס", בתאריך 29 בנובמבר 2010.

"כאשר שמי הופיע במאמר של ה"ניו יורק טיימס" (29 בנובמבר, ג.ח.) היתה לי תחושה של תחייה מחדש או לפחות התנערות מאובקת משהו, כי העיתונים נוהגים לשמור "חדרי מתים" (במקור) של גזירים (שאינטרנט החליף אותם, לרוב).

ה-"קרן ההינדית האמריקאית" עדיין מריצה בטירוף את "המותג" (יוגה, ג.ח.) כשם שעשתה גם לפני שנה-שנתיים, ותביעתה (להכרה במקור ההינדואיסטי של מקורות היוגה, ג.ח.) מופרכת ברמה דומה של טירוף. הרי לחם ויין היו קיימים לפני "הסעודה האחרונה", צפרדעים וחרקים היו קיימים לפני "עשרת המכות", וגם היוגה הייתה קיימת לפני ההינדואיזם.
הטקסט המצוטט בדרך כלל כמקור המוחלט של היוגה הוא "יוגה סוטרה של פטנג'לי", אך עקבות התנוחות המוכרות של ה-האת'הא יוגה מוליכות דווקא לכתות של חסידי שיווה, האל יוצר היוגה (לטעמם).
הבעיה כאן היא ההתעלמות מהעובדה, שאין אפשרות לתארך במדויק אף אחד מהטקסטים הללו (של יוגה ו-האת'הא יוגה, ג.ח.). למרות זאת, ברור הוא שהתרבות הוודית, הטוענת שהיא התרבות הרוחנית הכתובה הראשונה בעולם, עתיקה בהרבה מהדת ההינדואיסטית, המגובשת באופן די חפשי, שנבטה ממנה.

התרגול הרוחני של היוגה היה חלק מהתרבות הוודית זמן רב לפני ההינדואיזם. מנקודת מוצא של נדיבות, עלינו אולי להתייחס לסוטרה הסנסקריטית Vasudev Kutumbukam"": "העולם הוא משפחתי". יוגה היא מתנתה של הודו לעולם, וזו תהיה בושה להחזיר לתמונה במשמעות חדשה את הביטוי "Indian Giver", שנדחק החוצה מהשיח התקין-פוליטית. (ביטוי שמשמעותו "לתת משהו תוך ציפייה לקבל משהו תמורתו", סחר חליפין או החלפת מתנות- השייך למסחר עם הילידים האמריקאים-"האינדיאנים"- בתקופת היווצרות ארצות הברית. ג.ח.)

אינני יודע באיזו מידה המערכה של "לקחת בחזרה את היוגה" הוא ניסיון תמים של הפזורה ההודית להשיג מעט כבוד. אני מזדהה עם גאוותם הפגועה מתדמית ה"caste, cows and curry" . גם הפולנים-אמריקאים רוצים שנדע שיש להם מעמד, והם נעלבים מבדיחות פולניות. האיטלקים-אמריקאים שונאים את תדמית המאפייה. אני מניח שהמחיר של חברה פלורליסטית כמו אמריקה הוא הזדמנות שווה להיפגע. ההודים ייטיבו לעשות אם "יירגעו" במקצת. עם הכלכלה המתפתחת והחשיבות הגוברת של הודו במרכז הבמה העולמית, הגאווה ההודית מקבלת מספיק ליטופים.

כאחד שכותב על רוחניות במשך שנים רבות, ברצוני לציין כי כל מטרת היוגה היא להגיע להארה, וכי המתרגלים הנערצים ביותר- יוגים, סוואמים או מאהאטמות- מתעלים מעל לדת. למעשה, גם אם היוגה הייתה מקבלת פטנט או זכויות יוצרים ממשרד הפטנטים האמריקאי, אין להכחיש כי הארה תמיד הייתה מחוץ לגבולות הדת. זה המקום אליו מוביל הנתיב הרוחני, ולא לזרועות הכוהנים או מדריכי היוגה. לפני שההודים-אמריקאים יתלוננו על כך שה-האת'הא יוגה מתנתקת משורשיה- אולי כדאי שיקדמו את הרעיונות שהם המהות האמיתית של הרוחניות ההודית, ואשר קדמה לשיווה, לקרישנה, לכתות ולפרות.

 אצילותה של הרוחניות ההודית דווקא מרוממת את ההינדואיזם למקום ייחודי בעולם, אך את זאת החסידים הדתיים שוכחים מהר מדי".

דיפאק צ'ופרה כתב יותר מ-50 ספרים שתורגמו ל-35 שפות בנושאי רוחניות, איורוודה ורפואת גוף-נפש. הודי-אמריקאי, יליד 1946, רופא אנדוקרינולוג שפנה לרפואה אלטרנטיבית. עד סוף שנות ה-80 היה מעוזריו הראשיים של מאהארישי מהש יוגי,ואש פנה לקריירה עצמאית. דמות מרכזית בסצינת ה"עידן החדש'" בארה"ב וגם בעולם.