at-the-mountains

יוגה, התפתחות, העצמה

וינייאסה, אשטנגה, איינגר, שיווננדה, ביקראם, אינטגראלית, אינטגרטיבית, ויג'נאנה, דיוק, זרימה, יחס אישי, הרפייה, דינאמית, אינטנסיבית, גורו פה וגורו שם…..
שילוב, איחוד, חבירה, ריכוז, תימצות, מדיטציה, טרנסנדנטציה, הוליסטי, קלאסי, יוגה אחותי ויוגה אחותך. העצמה, התפתחות, אבולוציה, כוח, גמישות, גוף, נפש, רוח, מזרח, מערב, בלגאן……
זה כן יוגה, זה לא יוגה. אני הייתי קודם, אני יותר מודרני. אצלי יש עיצוב וחיטוב, אצלי יש הרפייה פילוסופיה. אני ג'באר, אתה חטייאר. הצילללוווו!!!!

יש בלבול רב (ומידה רבה של בורות) בקרב העוסקים ביוגה כיום. שיטות שונות ורבות, מורים שונים ורבים, ערבוב מושגים (הכל פתאום "וינייאסה"…) וזילות מביכה. ממש- אינפלציה של ענייני מדיטציה. הפירושים העיקריים למונח "יוגה כיום בשפת הסנסקריט הוא "שילוב" או "איחוד"- ויש המפרשים "ריכוז, תימצות". קודם נתייחס כאן לשניים האשונים- ואח"כ לאחרונים.
אולם- מי שמפרש הוא האדם האינדיבידואל, היוגי, שתפקידו הוא להיות אחד שמנסה דברים על עצמו, בכל תחומי החיים.
היוגי הוא "נסיין-Experimenter"' , ועליו ללמוד מהנסיון ולפרשו בהתאם לדארשנת חייו, היוגה.

שילוב ו- איחוד שונים זה מזה בתכלית השוני. הם מגדירים, למעשה, שתי אפשרויות להבין או לפרש את פילוסופית/דארשנת היוגה: הגישה הטרנסנדנטאלית או הגישה ההוליסטית (ג' פוירשטין, 1991).
ברמה הראשונית, שהיא רמתם של רוב העוסקים ביוגה בעולם- זה לא כל-כך משנה. אך למעמיקים ביוגה- פירוש המונח "יוגה" בשני אופנים אלו אמור לתת כיוון שונה ללימוד, לתרגול, למחקר ולעיסוק ביוגה.
המקור להבדלים הללו בתפישה של היוגה הוא במגוון התפישות התודעתיות הקיימות זו לצד זו בתרבות שיצרה את היוגה, התרבות הסנסקריטית. המחשה עיקרית להבדלי תפישה אלה מובאת ב"יוגה סוטרה של פטאנג'לי", -יוגה דארשנה, המקור הרשמי והמקובל ליוגה המוכרת לנו כיום.

אם כך, בין אם גישתנו היא "איחוד" ובין אם היא "שילוב"-
"שילוב" או "איחוד" זה אמור להיווצר,קודם-כל, בין המרכיבים המתקיימים בנו כיצורים תבוניים בעלי אוריינטציה להתפתחות רוחנית. כאשר מתאפשר שילוב/איחוד זה, אולי יתאפשר בהמשך גם "שילוב" או "איחוד" מפותח יותר בינינו לבין מה שאנו תופשים בתור "העקרוני/הנכסף/הראשוני/הנצחי/הבורא/האל".
אין הגדרה טובה יותר מכך למונח הכל כך משומש כיום- "העצמה-Empowerment"
הדארשנה ("ראייה נכוחה") היא אסכולה של גישה מעשית לחיים עלי אדמות, המבוססת על התנסות ממושמעת לאורך זמן. הגדרת הזמן היא מזרחית, לא מערבית….הזמן כאן אינו מטרה אלא אמצעי.
דארשנת היוגה מציבה דרישה בסיסית חמורה מאלה הרוצים להשתתף במסע להשגת אותה העצמה, אותה מהות טובה וגבוהה יותר: עבודה עצמית אינטנסיבית, ממושמעת וסדירה לאורך זמן רב, לימוד והתנסות אישית (בגוף ראשון יחיד), כנה ואמיתית. הדברים אמורים לגבי כל שיטה היכולה להתקרא בצדק "יוגה"- וזה לא תמיד מה שנראה מבחוץ- ללא קשר לשם השיטה ולמעמדה. זוהי שיטה מובנית, מדוייקת, יעילה וניתנת ליישום – אם כי לא קלה כלל וכלל לביצוע .שיטה שמשלבת אמנות ומדע בגישתה למהות הקיום האנושי. שיטה לחיים טובים יותר, עם פחות סבל וכאב, לתודעה בהירה יותר, לראיה נכונה של המציאות- זו היומיומית וזו שמעבר לכך.

טוב, עד כאן תיאוריה. ומה הלאה? מה התרגול המוכר כ- "שיעור יוגה" אמור לכלול? ומה הוא אמור לגרום? הרי רובנו לא נזירים, ואנו חיים את היומיום בהצלחה כזו או אחרת. כיצד יעצים התרגול גם את החנון וגם את הערס? ומה יעצים התרגול?
עד שהמתרגל מבין את תפקידו כנסיין , ממלא המנחה/המדריך/המורה את התפקיד.
וקודם לכל – המטרה האישית שלנו כמורים ליוגה היא להצליח לקבל את התלמידים כפי שהם. התלמידים לומדים לקבל את עצמם, ומשם הם מתעצמים.

ההעצמה היא תהליך מקצועי. יש לו עליות ומורדות. הוא אינו ליניארי. התרגול אמור לתת מענה המותאם לרמת המתאמנים גם בדינאמיקה , גם באינטנסיביות, גם בדיוק, גם בקשר האנושי וגם בדרישה למצוינות.
לדעתי, אלה המרכיבים האמורים להיות קיימים בשיעור יוגה. המתאמנים אמורים לעזוב את אולם התרגול כאשר תחושתם היא רווחה, נקיון פנימי וחיצוני, קבלה, הכרת תודה. כאשר הם חשים טוב יותר את הקשר בין מרכיבי הגוף והרוח שלהם- גם בלי שמות מוגדרים. כאשר ניתן מענה פיזי, פיזיולוגי, אינטלקטואלי, רוחני- לשאלה או למצב שהיו על במת התודעה שלהם לפני ובזמן השיעור.
במידה והאימון אכן מותאם למתאמן- היוגה יוצרת שילוב עתיק, רב עוצמה ומנצח: הפעילות הפיזית מתואמת עם הנשימה. הנשימה יוצרת שילוב למימשק הרוחני (תרתי משמע). אז מתאפשרת/משתלבת גם יכולת הריכוז המוגברת- למיצוי היכולות המופנמות/פוטנציאליות של כל אחד ואחת- כולל המנטאליות. זו "העצמה" אמיתית וברת קיימא. אם נמסד את היכולות הללו לטכניקה אישית מאורגנת- נוכל לפנות ל-העצמה הזו לפי הרצוי.
מה יותר "מרוכז" ו-"מתומצת" מזה?
אז הנה, כמובטח למעלה, הגענו גם לפירושים הנוספים למילה "יוגה"- ריכוז ותימצות.
למעשה יש כאן תהליך ברור- האיחוד או השילוב- כל אחד ומקורותיו הפילוסופיים (כמוסבר לעיל)- מביאים את האדם, היוגי, הנסיין

אפשר רק לסיים בחזרה על המאנטרה: המטרה האישית שלנו כמורים במשכן היוגה היא לקבל את התלמידים כפי שהם. התלמידים לומדים לקבל את עצמם, ומשם הם מתעצמים.

המאמר מאת: גלעד חרובי, משכן היוגה- תל אביב.
מנחה קורסים למורי יוגה כבר 17 שנה, מלמד ולומד יוגה כבר 22 שנה. מייסד ומנהל של משכן היוגה- תל אביב.
כל הזכויות שמורות! העתקה ו/או פרסום בכל מדיה שהיא ללא אישור מפורש בכתב מהמחבר אסורה, וגם אינה הוגנת. עקרון ה"אי-פגיעה" – AHIMSA- חל כאן והוא חשוב יותר מכל ניסוח של איסור זה או אחר.
אבל, אפשר בהחלט לבקש ולקבל רשות.